איך הזמן עובר, אבל היא נשארת בתמונה.  החיים לבד ("הכי קרוב אלי") ובלעדיה –"מציירים זכרונות" ופניה מאירות אליו "מתנת שמיים". לך תסביר מהי אותה "מתנת שמיים"? בביקורת אתה מנתח שיר לפי איזשהו רציונאל. המילים, הלחן, העבוד – האם הם יוצרים שלמות? יש שירים שאתה מסרב להפעיל את המנגנון הזה. תן לשיר ללכת במקומך,  להיות אוטונומי כפי שהוא. זהו השיר הזה. מוש בן ארי מלא עד גדותיו ברגש. זה חזק יותר מלוגיקה. השירה המסולסלת מתרגמת את רחשי הלב למבע נוגה שיש בו הארה גדולה – "פנייך היפות מאירות אלי מתנת שמיים". הבנאדם במצב של תובנה שבאה מתוך הנפש – דרגת רוחנית גבוהה. מוש בן ארי מטפס לספירה הזו, בלחן הנוגה, בטון הפנימי – נוגע בהארה הזו, במתנת השמיים.

קחי את הכל אולי תיקחי/ מה טוב מה אמיתי
פתאום נעלם, פתאום העולם/ לא יכול להיות אתך
מי עושה הכל תגידי מי/ את השמש שיביא
עם התקווה עם האהבה
איך הזמן עובר ואת נשארת בתמונה
הזמן עובר ואת נשארת לא משתנה
ואני שלומד להיות לחיות יותר קרוב/ הכי קרוב אלי הכי קרוב אליך
והשיר מצייר זיכרונות/ ופנייך היפות מאירות אלי מתנת שמיים
סעי אל האופק הרחוק/ אל הגשם אל הצחוק
אני נשאר כאן, אני נשאר כאן/ שומר את החיוך שלך
אצלי בלב הכל מסתובב
ואני שלומד להיות לחיות יותר קרוב/ הכי קרוב אלי הכי קרוב אליך
והשיר מצייר זיכרונות/ פנייך היפות מאירות אלי מתנת שמיים
ואני שרוצה להיות לחיות יותר קרוב/ הכי קרוב אלי הכי קרוב אליך
והשיר מצייר זיכרונות/ ופנייך היפות מאירות אלי מתנת שמיים