מיכל גרינגליק שרה את תוגת געגועיה במוסיקה "שקטה", למרות אי השקט שהיא חווה, באיפוק פנימי. נעה בין מציאות לחלום. עצמים ומקומות ומקומות מעוררים  געגועים  משום שהם נושאים זיכרונות חיים,  שומרים בתוכם רגעים, חוויות וקשרים. זהו שביל מתפתל בו אבדו עקבותיו, פרחים באגרטל. מראה של מקום, מגע של חפץ – מעוררים תחושת נוכחות.
אלו גירויים שמחזירים אל רגעים משותפים, כאילו הרגע ההוא שב לחיים. נוצר חלל  של מי שאיננו. השיר מבטא המשכיות מול אובדן: המקומות והחפצים נשארים – הם ממשיכים להתקיים, בעוד שהאדם שאהבנו איננו. הפער הזה יוצר כאב – נוכחות מול היעדר.
מיכל שרה מוזיקת געגועים שקטה ומאופקת שנושאת בתוכה עומק רגשי שמביע חסר, זיכרון, אהבה שלא מתפוגגת. היא עושה זאת בעדינות, ללא דרמטיות מופרזת. זו מוזיקה שמאפשרת לנפש להתכנס פנימה, הרמוניה שמשרה אווירה של עצב, רוך ורגישות, שמותירה מקום להתבוננות פנימית. העיבוד אקוסטי מינימליסטי מתכתב עם הפשטות  זו שמלטפת את הלב, לא זועקות אליו. קסמו של העצב.

*** מיכל גרינגליק איבדה את אחיה, סרן שאול גרינגליק ז״ל, שנפל ב-26 בדצמבר 2023 בקרב בצפון רצועת עזה. מאז, מיכל מתמודדת עם האובדן הכבד שחוותה באמצעות המוזיקה שמאז ומתמיד הייתה חלק בלתי נפרד ממשפחת גרינגליק. את השיר ״תבוא לי שוב מחר״ כתבה והלחינה בסלון הבית שלה יחד עם אחיה רועי גרינגליק וגיסה יואב בן דוד. השיר הוא חלק מפרויקט מוזיקלי מיוחד הכולל שלושה ביצועים שונים שהוקלטו באולפני גלצ-גלגלצ יחד עם בני משפחת גרינגליק, לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה תשפ״ה.

מיכל גרינגליק תבוא לי שוב מחר (לזכרו של סרן שאולי גרינגליק ז״ל)

גע, עוד קצת, תן שניה אחת לנשום
אין בי שקט  ולא בשום מקום
אמצע סוף והתחלה, זמן עומד  פקק תנועה 

שביל שמתפתל אבדו העקבות
אין מה לדבר, נשארתי בלי תשובות
לילה בא כדי לעזור לי – מה יופיע בחלום?

אותם פרחים באגרטל , אותם פנים, אותו ספסל שבור
אני רק באתי לביקור ,ימים עוברים בנוף מוכר – רק המרחק ממך נשאר
תבוא לי שוב מחר 

ים סוער בחוץ סירת מפרש קטנה
הייתי פעם כאן זוכר את התמונה 
שוב איחרתי כי חלמתי  רציתי שלא ייגמר 

אותם פרחים באגרטל… געגוע צף, געגוע 

חלום מעיר מה ששכחתי מה שיש זה מה שיש

מיכל גרינגליק פייסבןק