לא להאמין שצ'יק קוריאה כבר לא איתנו מאז פברואר 2021. הוא תמיד נראה תוסס, חי, יצירתי, אנרגתי גם בסוף השבעים שלו. הוא היה מהמוסיקאים שכל יישותו גם כאמן גם כאדם אמרה חיים. שמעתי אותו אינספור פעמים בהופעות בישראל – כל פעם התרגשות מחודשת, חווית פסגות.
באתר שלו הוא כונה Jazz Freedom Fighter. פסנתרן, מלחין ומוסיקאי שלקח לעצמו חופש ללכת רחוק. אחד מאלבומיו האחרונים נקרא The Musician. לוחם הג'אז החופשי איגד בו את תחנותיו החשובות באלבום שהוא חווית ג'אז אולטימטיבית. רשימת ההרכבים והנגנים אמרה הכל. מגיעים גם לקונצרט בו חגג יום הולדת 70 במועדון הבלו נוט בניו יורק ב- 2011, התכנסות מדהימה של נגנים, מוסיקאים, חברים וביניהם הרבי הנקוק, בובי מקפרין, ויינטון מרסליס, ג'ון מקלפלין וסטנלי קלארק.
מוסיקאי ורסטילי בכל סגנון. שילוב נדיר של ג'אז מסורתי ומתקדם, בי-בופ, מוסיקה קלאסית, ג'אז חופשי וג'אז פיוז'ן, אקוסטי ואלקטרוני. מתחבר נפלא לנגני ג'אז מכל העולם. הנה דוגמא: צפיתי ביוטיוב הזה מתחילתו ועד סופו: צ'יק קוריאה והפסנתרן צ'וצ'ו ולדז, המכונה נסיך הפסנתר הקובני.
צ'וצ'ו ואלדז וצ'יק קוריאה מעולם לא ניגנו יחד לפני שהתייצבו זה מול זה עם שני פסנתרי כנף בתיאטרון רוז במרכז לינקולן בניו יורק ב -15 בנובמבר. ולדז כמארח וקוריאה כאורחו המיוחד.
קוריאה אכן הביע הפתעתו מכך שהשניים מעולם לא עבדו יחד. אחרי הכל, הם היו חברים במשך זמן רב. ובמהלך הקריירה הארוכה שלהם – שניהם נולדו בשנת 1941 – דרכיהם והאינטרסים המוסיקליים שלהם הצטלבו לעתים קרובות. אז שיתוף פעולה היה אפשרות, אם לא בלתי נמנעת. מפגש מוזיקלי שכזה בהחלט הגיוני: לשניים מהפסנתרנים המשפיעים ביותר בעולם הג'אז היה בהחלט הרבה מה לומר זה לזה. בשנת 1973 סייע ולדז לשנות את סצנת הג'אז האפרו-קובני עם הקמת להקת הפיוז'ן הלטינית שלו, Irakere.
שלוש שנים מאוחר יותר, קוריאה הטביע חותמו בג'אז הלטיני עם אלבום השורשים האיבריים My Heart Spanish. גם ולדז וגם קוריאה זכו במספר פרסי גראמי לטיני. (ב -20 בנובמבר, קוריאה – שכבר החזיק ב – 22 פרסי גראמי – קיבל מועמדות לגראמי לקטגוריית אלבום הג'אז הלטיני הטוב ביותר, על אלבומו קונקורד, שהוקלט על ידי להקת Spanish Heart Band שלו.)
לפני הדואטים שהיו גולת הכותרת של הקונצרט, כל אחד מהפסנתרנים ניגן סולו. ולדס פתח באלתור ברובו על הסטנדרט "קרוואן"של חואן טיזול/דיוק אלינגטון, מרכיב עיקרי בהופעות החיות שלו. הוא ניגש למנגינה מהורהר, עושה שימוש מלא בקלידים, הסיט את המרכז הטונאלי מדי פעם, וקישט את הלחן במוסיקה לטינית, בלוז וריפיס ווינג. בהיעדר כלי הקשה, הבחירות ההרמוניות של ואלדס הציגו דינמיקה של שינויי צורה.
ולדז לעיתים נגע בלקסיקון הקלאסי, כמו במנגינה השניה כשצטט מהפרק השני ה של הקונצ'רטו לפסנתר מס '2 של סרגיי רחמנינוף; לאחר מכן חזר למוטיב שלו ג'אז מסורתי. בסך הכל היה לו מופע מרהיב. ולדז ניגן את "El Manicero (The Pendut Vendor)", שיר מחול קובני פופולרי מאלבומו Solo – Live in New York (Blue Note) משנת 2001. בגרסתו של ולדז באותו הערב, האלמנטים העממיים של השיר נפלו כשהוא אלתר על הנושא, בחר אקורדים ויצר מיני ניגודים לפני שחזר לגרוב של המחול.
צ'יק קוריאה פתח את קטע סולו שלו עם סטנדרט של אלינגטון – ביצוע נקי ומגניב של "In A Sentimental Mood" מתוך על בסיס המוסיקה שיצר הטריו האחרון שלו עם הבסיסט כריסטיאן מקברייד והמתופף בריאן בלייד. בדומה לולדז, גם קוריאה ניגש למנגינה ביצירת הרמוניות צבעוניות חדשות, מרקמים עשירים ושינויים כיד הדמיון. וריאציות אלה נבעו אולי מגישתו הקומפוזיציונית לאלתור. כשנכנס למספר הבא שלו, הוא הביע חיבה לפסנתרנים כמו אלינגטון ש"היו קודם מלחינים" לפני שהצטיינו כנגנים. זה סוג המוסיקאי שהוא ניסה לחקות. בקטגוריה זו הציב קוריאה את המלחין-הפסנתרן ביל אוונס, שכתב את "ואלס לדבי", יצירת הסולו השנייה (והאחרונה) של קוריאה בערב הזה. באילתור המבוא, הוא "מרט" את מיתרי הפסנתר לכדי אקורדים שבורים, באוריינטציה של – אני מתייחס למנגינה מבלי להשתקע בה.
כשחזר ולדז לבמה, השניים התיישבו לדואט כדי לנגן את הקומפוזיציה המשעשעת “Mambo Influenciado”, שהקליט לראשונה בשנת 1964. הם מתחו את הקטע בחופשיות, התרוצצו מעלה ומטה בסולמות, ואיתגרו זה את זה בצורה ידידותית. איזו תקשורת נפלאה ללא מילים! מהיצירות של קוריאה, השניים הסתנכרנו נפלא על Remembrance", על בסיס שיר ספרדי ישן. כנ"ל ב“Conga Loca” של ולדז, עם הקצב העוצמתי והכוחניות שלו. במנגינות כאלה התגלו ההבדלים בין הנגנים, כשואלדז נשמע דרמטי וקוריאה יותר פשוט ומלוטש.
ניגודים אלה בסגנון היו מסקרנים, בוודאי, אך לא פחות מהיחס על הבמה שהופך אותם לחסרי משמעות. בקטע הסיום המשולב שלהם, הם ניגנו “Blue Monk” של תליוניוס מונק, גם כאן על ליינים של בלוז התרחשו מהלכים ששייכים רק לשני גדולי הג'אז כל אחד שחגגו על שני פסנתרי כנף.
