החזרה הביתה של החטופים מהווה מקור השראה ליוצרים רבים במוסיקה המקומית. נולדו שירים העוסקים בפער שבין הכמיהה לשוב לרגיעה ולחיי היומיום, גם בין המתחים שנצברו אצל החטופים ומשפחותיהם. מתי שריקי תרגם את הדאגה, הכמיהה והסבל לצלילים נוגים. טון השירה משדר את תחושת הלב במנגינה ובעיבוד שמכילים את כל אלה.
השיר, שנכתב מנקודת מבטם של החטופים, מתאר את המצוקה והכמיהה לשובם הביתה מתוך הכאב והגעגועים, שומעים בשיר גם את התקווה.
לכאורה, שיר פשוט, מנגינה לא מורכבת, אבל דווקא הישירות הזו של שריקי היא מהות התחושות שהוא חווה, ואין שום ספק שהוא שר את ליבו.
מתי שריקי מקום מחכים לשובם
תן לי מקום/ עוד רגע לנשום/ יש עוד סיכוי/ לחזור
בין כל הרסיסים/ קירות של שחור/ שואל בשתיקה
מתי נחזור הביתה
תן לנו רק מקום לאחוז/ שלא נעזוב וניפול
אולי נאסוף/ וגם נחשוף/ את הכאב שבלב/ שאין לו סוף
תן לנו רק מקום לבקש/ שלא נתייאש ונסגור
אולי רק נפתח/ את הלב ששכח
נחכה על הסף/ עד שתחזור
כמו עלה נידף/ הלב נרדף
קשור ושבור/ מחכה למבט
אמא חכי/ יש כאן אותי
תני לי רק יד/ אצא לחופשי
הביתה
