נחזור כמעט 50 שנה לאחור. "אשליות" יצא בשנת מלחמת יום הכיפורים (1973). שיר השחרור הגדול של ניסים סרוסי (לחן) ודוד חלפון (מילים).  מי שמחפש אותו על תקליט ימצא אותו  באלבום הבכורה של סרוסי "מצעד הפזמונים של ניסים סרוסי".
אשליות נמדדו לפי דוד חלפון בהצלחה כלכלית וחופש לא מושג. חלומות חומריים נדושים של דירת פאר על רקע שיכוני העוני של אותה תקופה, ומכונית אדומה יוקרתית וגם הישגים הירארכיים  כגון שליטה ("להכריז אני ראש העיר"), ועצמאות וחופש ("להתעורר אחר הצהריים, לא לעבוד לעולם").
סרוסי לא התכוון למסר סוציאלי. הוא שר בפשטות את חלומו של הדלפון הישראלי באותה תקופה, שכלל גם שחרור מחיים שגרתיים של עבודה מכבידה ומשעממת – לנסוע לחו"ל ולטייל בעולם (באותם ימים נסיעה לחו"ל נחשבה כשמורה רק לבעלי אמצעים), לא לעבוד לעולם ולהיות חופשי מעבודה ומשירות אחרים. בבבית הרביעי והאחרון מתפכח הדובר ומבין שכל שאיפותיו הן רק אשליות שלא יתגשמו לעולם.
מוזיקלית "אשליות" היה חריג מרוב שאר השירים שביצע ניסים סרוסי בעיבודים של ירון גרשובסקי באותה התקופה, שנכתבו והולחנו בסגנון פסטיבל סן רמו.  "אשליות" אופיין בצלילי רוק פאנקי של גיטרות חשמליות וכלי נשיפה. עיבוד השיר כולל קטע מעבר בין הבתים המנוגן בסינתיסייזר מוג ומרמז לרוק פסיכדלי.
25 שנה אחרי ש"אשליות" יצא,  הקליטו אותו בדואט רמי פורטיס ושלומי ברכה לאלבום "עבודה עברית" – 50 שנות יצירה (1998) בעיבוד של שניהם לצליל כינור מסולסל.
רמי פורטיס: "זהו שיר ששמעתי  ואהבתי בנעורי. אני זוכר את השערוריה הגדולה, כאשר ירון לונדון טען בתוכנית "טנדו" ב-1975 בה אירח את סרוסי, שהמוסיקה שלה אינה תרבות דווקא על רקע זה, אני חושב שהיתנ לטו השפעה תרבותית".
השאלות שהציג  לונדון לסרוסי נתפסו ע"י רבים כהתנשאות, הריאיון הפך סמל לקיפוח בני עדות המזרח והזלזול במוזיקה המזרחית בישראל ועורר סערה רבה. סרוסי עזב את הארץ ב-1976. סרוסי מתגורר כיום בצרפת, שם ביסס מחדש את הקריירה שלו.

ניסים סרוסי אשליות

רמי פורטיס ושלומי ברכה  – "אשליות"

לגור בדירת פאר/ לחשוב שאתה מיליונר/ להתעורר אחר הצהרים/ ליד נערה או שתיים
מכונית בצבע אדום/ לשיר שירי אהבה ושלום/ לטייל בחוצות העיר/ להכריז אני ראש העיר
לא לעבוד לעולם/ (לא לעבוד לעולם)/ לא לשרת שום אדם/ (לא לשרת שום אדם)
רק הראש בעננים/ מטפס שם במרומים/ אשליות