עיון ביקורת

שנת נתן אלתרמן, מותר לומר מבחר משיריו (, ספטמבר 2019)

מוסיקה ישראלית, מוסיקה ישראלית פלוס, מיוחד, שירים ישראלים - הגדולים ביותר

הניגונים האלה של שיריו של נתן אלתרמן ממשיכים לחזור ולהפעים. מלחינים וזמרים תמיד נמשכו אליהם,  הפשוטים גם המורכבים, לפעמים הביזאריים. האוסף – שמכיל מבחר מהמנגינות והביצועים מהיפים בזמר העברי. תערובת מייצגת של מוסיקאים – מרדכי זעירא, משה וילנסקי, נחום היימן, סשה ארגוב, נעמי שמר, נורית הירש, יוני רכטר, יאיר רוזנבלום, חנן יובל, שם טוב לוי.
מכנה משותף?  ממש לא. כל מלחין ואיך הוא "שמע" את אלתרמן.  אלתרמן זה נופים עירוניים (תל-אביביים) הזויים, זה חיבור בין ההלך הנצחי לנופים, מטאפורות המתייחסות לאהובה כיד הדמיון המרחיק למחוזות רחוקים. אלתרמן זו שירת אהבה שאין לה קץ.
האם הלחנים והעיבודים מאפשרים למאזין לחדור לעולמו של המשורר? לשאלה הזו יש יותר משתי תשובות. פעם בשבעים ערכו בגלי צה"ל ערבי שירי משוררים שאתגרו מלחינים. התשובות לא היו פשוטות. הרי לא כל שיר נכתב לשם הלחנה מבחינת מקצביו.
וכאשר מדובר באוסף של משורר – כדאי ורצוי גם לשמוע טקסט, סיפור, ולא בחפיף.  אבל איזה לחן מסייע לטקסט להגיע קרוב יותר למאזין?
"ערב עירוני" שהלחין יוני רכטר  בביצוע של יוסי בנאי (אלבומו מ-1987) מחלחל יותר מאשר נאמר "ליל חניה" שהלחין יאיר רוזנבלום, בביצוע רב משתתפים –  ירדנה ארזי, חנן יובל, אפרים שמיר ושלישיית אף אוזן וגרון.
רכטר העניק לסיפור על אותה שקיעה ורודה בין גגות, מול אספלט כחול ועיני נשים נוגות שאומרות לערב למה באת – את פס הקול הנכון שלו,  כולל העניק קישוט יווני בנגינת בוזוקי  ויוסי בנאי בקולו החם סיפר את הסיפור כמו שצריכים לספר אותו.
חוה אלברשטיין שרה "עוד חוזר הניגון" (לחן: נחום היימן, עיבוד: יגאל חרד) ולקחה את הניגון הזה למחוזות ארצישראליים מעוררי געגועים, עיבוד עממי, כל השיר הזה – גם המילים – הוא ניגון אלהי.
חנן יובל הלחין ושר את סיפור "גן מאיר בתל-אביב" על השנים שיחלפו בגן ואיך אנשים יזדקנו. לחן רומנטי-נוסטלגי מלטף, אנושי.
מזי כהן ודפנה ארמוני מעבירות רטט ב"דצמבר" (ערב שירי המשוררים השלישי שנערך ב-1980) לפי לחן ועיבוד נוגים של משה וילנסקי – על רקע אוויר שקיעות אדום כחול והתפעמות המשורר מהטבע. שיר נצח.
אריק איינשטיין שר "מבלי להפריע" (לחן ועיבוד – יצחק קלפטר) שיר עצוב על סבתא קטנה וחיוורת בתוך העיר, למעשה שיר על בדידות בעיר. תחושת הכאב קיימת בשורה האירונית:  "עומדת הסבתא קטנה וחיוורת מבלי להפריע את שלום הציבור" לחן מינורי נוגה וקול בריטוני מלנכולי שמצליחים להמחיש את התוגה.
חוה אלברשטיין חוזרת ב"פגישה לאין קץ" מתוך האלבום "כמו צמח בר" (1975) נעמי שמר הלחינה "כי סערת עלי לנצח אנגנך", שורת האהבה-תשוקה היפה ביותר שנכתבה בפואטיקה העברית המודרנית. אלתרמן חוה תשוקה כואבת ופוצעת "עד קצוות העצב" ב"ערי מסחר חורשות וכואבות"  ו"יום אחד אפול פצוע ראש/ לקטוף את חיוכנו מביו המרכבות" הלחן המרככך, והביצוע המתגעגע מעגלים פינות, אבל כמה השיר יפה בעיבוד של מתי כספי יפה.
יהורם גאון נמצא באוסף בשני שירים – "ניגון עתיק" (מרדכי זעירא), "איתך ובלעדייך" (נורית הירש) בשיר הראשון שורת אהבה אלמותית : "אם תרחפנה מקור עצמותייך/ אכסך ואשכב על אבן". הלחן והביצוע נינוחים, במקצב ואלסי אינם  מצליחים להביע את עומק הדימוי. וגם השיר בשיר השני שעסק בבגידה מניב דימוי  חזק – "על ערפל גופך – גופי מתגעגע", וגם כאן המנגינה היפה ועיבוד המנדולינות הענוג לוקחים את השיר לאווירה ים-תיכונית נעימה.
עולם אחר: להקת "ששת" עם יהודית רביץ מבצעת את "ענבלים" ללחן ועיבוד של שם טוב לוי. המשורר מתפעם מנופים – "לא אחדל להביט ואמות ואוסיף ללכת". האיטרפטציה של לו פיוז'נית, קווים מלודיים ים-תיכוניים פלוס אלתורי חליל יפים. וזה אלתרמן מכיוון אחר.
אם ביצוע – אז מאיר בנאי ל"את שומעת" שהולחן ע"י נחום היימן ללהקת "חופים" ב-1984, כאן בהקלטה מאלבום ההופעה, 1988. הלחן והעיבוד מטעינים את השיר כך שהוא נשמע כמו סרט מתח: "את שומעת, הרוח זרה וסתווית/ אורח צועד אל ביתך שהחוויר …. ושני חלומות לא טובים/ יתקרבו לאיטם/ יאחזוך בידם/ ויובילו אותך אלי".
ועוד צבעים שונים: הטון הנוגה והמלנכולי בביצוע של נורית גלרון ל"זאת היה לא טוב" ללחן של נפתלי אלטר וחנן יובל לעומת השובבות בעיבוד של מתי כספי ל"שיר ערש" ללחנו ובהשתתפותו של סשה ארגוב, ומצד אחר סשה ארגוב בעיבוד בסגנון הלדינו ובביצוע צנוע של דודו אלהרר ל"שיר סיום" על נוף עירוני שמתחלף בשעה מאוחרת. ולמרות הצבעים והסגנונות השונים, עדיין כמעט מכל שיר מבצבץ ניצוץ שאפשר בסופו של דבר למנגינות הללו להיוולד.

 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *