השירה התימנית־העברית המסורתית היא עולם מוזיקלי עשיר ומדויק, עם מאפיינים ברורים מאוד שנשמרו מאות שנים כמעט בלי שינוי. הבסיס הוא השירה עצמה, לא הליווי: לפעמים תיפוף פשוט (תוף פח, תוף יד)
הקול הוא הכלי – גם מלודיה, גם קצב, גם הבעה. השירה מתבססת על מקאמים (לא מז’ור–מינור מערביים), שימוש ברבעי טונים. המלודיה נעה סביב צליל מרכזי  וחוזרת אליו שוב ושוב.
מאפיין חזק מאוד: סלסולים עדינים ומדויקים, קישוטים קוליים קצרים, חופש בתוך מסגרת קבועה, הזמר אינו מבצע את השיר – הוא כמו מהלך בו. הטקסטים בעלי משמעות דתית או רוחנית, ההגייה מדויקת מאוד,המוזיקה משרתת את הטקסט, לא להפך. זוהי מוזיקה שלא מבקשת להרשים – אלא לשמר, לזכור דרך הצליל.
קחו את השיר הזה של סגיב כהן ושחר עדוי. הצדעה של ממש לז'אנר. "דור לדור” אינו רק שיר על המסורת – הוא שיר שפועל כמו מסורת. הטקסט, המבנה והביצוע משחזרים את האופן שבו השירה התימנית עברה בפועל – מאב לבן, מקול לקול, מהדהוד מתמשך ולא אירוע חד־פעמי. עצם הבחירה בדואט בין שני זמרים מדורות שונים יחסית מדגישה את הרעיון: המסורת אינה זיכרון – היא דיאלוג מתמשך.

המילים כתובות בעברית פשוטה אך טעונה, עם דגש על שמיעה לפני קריאה: "עוד בטרם כתוב ידעתי / קול אבי כבר התנגן”. זו אמירה ליבתית של המסורת התימנית: השירה קדמה לכתב. הקול קדם לטקסט. הזיכרון היה מוזיקלי לפני שהיה אינטלקטואלי העברית כאן אינה פיוטית־מורכבת אלא פיוטית־חווייתית – היא מתארת מציאות של חיים מושרים.

החזרה על שמות פיוטים מוכרים:"אדון הכל”, "לך אלי”, "מפי אל” אינה רק אזכור נוסטלגי, אלא הצהרת שייכות. אלה אינם שירים חיצוניים – הם אבני היסוד שעליהן נבנה העולם הרגשי של הדובר.
במובן הזה, הפזמון מתפקד כמו מקהלה מסורתית: – חוזר, מחזק, מקדש.
גם אם ההפקה מודרנית, הלוגיקה הפנימית מסורתית – מחקה את אופי הפיוט התימני, לא “שיר שמתפתח”, אלא שיר שנשמר. מבחינה זו  סגיב כהן ושחר עדוי מייצגים שימור והטמעה. בשירה התימנית המסורתית יש לרוב סולן וקבוצה עונה בדואט של כהן ועדוי נוצר עיבוד כל קול נשמע כמו המשך טבעי של האחר – בדיוק כמו שרשרת דורות.
הבית שמתאר את העלייה: "רעבים גם צמאים / שרו שיר לגאולה” מתכתב ישירות עם ההיסטוריה של יהדות תימן. זו שירה לא כקישוט. היא נשמעת עוגן רוחני במסע פיזי קשה. המוזיקה כאן מחליפה תיעוד היסטורי. היא הזיכרון עצמו.
המשפט המסכם – "ממשיכים את השושלת / את מחרוזת השירה” מדגיש שהמסורת לא נקטעת. היא משתנה, מתארכת, מקבלת קולות חדשים
"דור לדור” הוא שיר שמיישם בפועל את עקרונות השירה התימנית־העברית, את המסורת כפעולה חיה, לא כמוזיאון. זהו שיר הוקרה שאינו עומד מהצד ומסתכל אחורה, אלא שר את עצמו כחוליה נוספת בשרשרת ומוכיח שהניגונים מבית אבא לא רק נשמרים, אלא ממשיכים להתנגן.

סגיב כהן ושחר עדוי דור לדור בימוי קליפ: אילן לווי

דור לדור יביע אומר
ושירה מאב לבן
מקדשים את המסורת
מנגינות נוגעות ללב

עוד בטרם כתוב ידעתי
קול אבי כבר התנגן
פיוטים של חג שמעתי
שירי שבת הרטיטו לב

אדון הכל, שמע האל,
לך אלי ומפי אל
על כל אלה פה גדלתי
כך גידלתי את הבן

אדון הכל, שמע האל,
לך אלי ומפי אל
הניגונים שאז ינקתי
ממשיכים להתנגן

שיר מזמור וקול תודה
לפייטנים של הגולה
רעבים גם צמאים
שרו שיר לגאולה

אל הארץ המובטחת
צעדו בלב מדבר
אימהות נושאות על שכם
תינוקות של בית רבן

אדון הכל, שמע האל,
לך אלי ומפי אל
על כל אלה פה גדלתי
כך גידלתי את הבן

אדון הכל, שמע האל,
לך אלי ומפי אל
הניגונים שאז ינקתי
ממשיכים להתנגן

אדון הכל, שמע האל,
לך אלי ומפי אל
על כל אלה פה גדלתי
כך גידלתי את הבן

אדון הכל, שמע האל,
לך אלי ומפי אל
כל הצלילים אותם שמעתי
ממשיכים להתנגן

ואנחנו פה בארץ
שני דורות שבעים שנה
ממשיכים את השושלת
את מחרוזת השירה

סגיב כהן פייסבוק