יש שירים שבעקבות ה"כיסוי" הם "מתגלים" מחדש, ביצוע שמעניק להם חיים חדשים בסגנון-עיבוד שלוקח שיר שמח למקום אישי אינטימי. זוהי הגרסה של סלעית פרידמן לשירו של עוזי חיטמן שאורנה ומשה דץ ביצעו באירוויזיון של 1991 ברומא (מקום שלישי). סלעית הפכה את מצהלות המקור לשיר צנוע, לתוגת נשמה, שינתה לחלוטין הקונטקסט המוזיקלי של המקור, העניקה לו תוכן רגשי חדש.
זוהי יצירת תחושת שייכות אחרת לארץ, שמתייחסת לאהבת המקום מתוך הכרת המציאות המורכבת – גם זו הלא חגיגית של חיינו. צלילי פסנתר לוקחים למקום הזה, שהוא המקום האחד והיחיד ak כל מי שמזדהה איתו. העצב שעולה מהאינטרפרטציה מכיל את תחושת אהבת הארץ לעומקה. בזה ייחודה של הגרסה הנפלאה הזו.

**** שבועיים לפני השבת השחורה, המוזיקאים סלעית פרידמן  וצליל בירן הופיעו בכפר עזה, שרו רקדו ושימחו אותם, באירוע תמיכה שהם מקיימים כל שנה… מתוך הכאב והמחנק על אובדן חבריהם, נולדה הגרסה החדשה לשירו של עוזי חיטמן המוקדשת לזכרם של לילי ורן איתמרי ז"ל ולכל הנוער מכפר עזה ששמחו איתם, ונאלצים לחיות עם המראות של היום  הנורא ההוא.

סלעית פרידמן כאן

כאן ביתי פה אני נולדתי / במישור אשר על שפת הים
כאן החברים איתם גדלתי / ואין לי שום מקום אחר בעולם
כאן ביתי פה אני שיחקתי / בשפלה אשר על גב ההר
כאן מן הבאר שתיתי מים / ושתלתי דשא במדבר.
כאן נולדתי כאן נולדו לי ילדי / כאן בניתי את ביתי בשתי ידי
כאן גם אתה איתי וכאן כל אלף ידידי / ואחרי שנים אלפיים סוף לנדודי.

סוף לנדודי
כאן את כל שירי אני ניגנתי / והלכתי במסע לילי
כאן בנעורי אני הגנתי / על חלקת האלוהים שלי.

כאן נולדתי כאן נולדו לי ילדי / כאן בניתי את ביתי בשתי ידי
כאן גם אתה איתי וכאן כל אלף ידידי / ואחרי שנים אלפיים סוף לנדודי.

סלעית פרידמן פייסבוק