המידע החוץ שירי אינו קיים בשיר, אבל אי אפשר לנתק אותו ממבע הפרידה הקשה. קינתו של עברי לידר על יונתן פריג', הגיטריסט המוביל בהופעותיו , שמת בטרם עת, הופכת למבע של ביאוס מהחיים. "תַעַצְרוּ אֶת הָעוֹלָם אֲנִי צָרִיךְ לָרֶדֶת" או: "תפסיקי לדבר אני לא רוצה לשמוע" וגם "תוכנית שבא לי להפסיד".
השיר מתחיל בביט אלקטרוני שאינו טיפוסי לבלדות אבלות, אבל יוצר אפקט חיוני. קולו המדוכדך של עברי מספר תחילת את סיפור התרחדשות – כמעט בדיבור מדוכדך שמדגיש את הלך הרוח בו הוא שרוי. הפזמון – "תַעַצְרוּ אֶת הָעוֹלָם אֲנִי צָרִיךְ לָרֶדֶת" הוא מעבר דרמטי חד שטוען את השיר בעומק תחושת הביאוס. גם בהמשך זוהי החלוקה של השיר – הסיפור העצוב וזעקת היאוש המרה. השילוב בין הבית והפזמון יוצר מבנה אפקטיבי שמבטא את הסיטואציה מכל זווית. העיבוד וההפקה מעצימים את סערת הנפש. עברי ממשיך לחזור על "וְאָז הַטֵּלֵפוֹן צִלְצֵל/ רוֹנִית שָׁאֲלָה אַתָּה יוֹשֵׁב?" כדי להדהד שוב את התדהמה. הזעזוע מגיע, מחלחל. אמיתי.
עברי לידר תעצרו את העולם עורך: תומר מייזנר
בַּהַלְוָיָה שֶׁל ג'וֹן/ שָׂרְפוּ לִי הַכְּתֵפַיִם/ כָּל פַּעַם שֶׁחִבַּקְתִּי מִישֶׁהוּ זֶה מַמָּשׁ כָּאַב.
יוֹם לִפְנֵי זֶה עוֹד הִתְחִיל הַקַּיִץ/ וְטִיַּלְתִּי עִם הַיֶּלֶד שָׁעוֹת בְּגוּפִיָּה.
לא חָשַׁבְתִּי עַל הַיּוֹם/ דִּמְיַנְתִּי אֶת מָחָר/ שֶׁזֶּה הַחֵטְא הָאֱנוֹשִׁי הֲכִי פָּשׁוּט שֶׁיֵּשׁ
וְאָז הַטֵּלֵפוֹן צִלְצֵל/ רוֹנִית שָׁאֲלָה: אַתָּה יוֹשֵׁב?/ וְהַכֹּל פִּתְאוֹם הִתְחִיל לְהִתְהַפֵּךְ.
תַּעַצְרוּ אֶת הָעוֹלָם אֲנִי רוֹצֶה לָרֶדֶת/ לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה הַסּוֹף
תַעַצְרוּ אֶת הָעוֹלָם אֲנִי צָרִיךְ לָרֶדֶת/ אֲנִי עוֹצֵם עַכְשָׁו עֵינַיִם לֹא לַחְשֹׁב .
תַּפְסִיקִי לְדַבֵּר אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ/ שׁוּם דָּבָר מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לָךְ לְהַגִּיד
אֵיךְ זֶה מַמְשִׁיךְ מִכָּאן/ אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ/ וְזֹאת תָּכְנִית שֶׁדַּוְקָא בָּא לִי לְהַפְסִיד
בַּהַלְוָיָה שֶׁל ג'וֹן פָּגַשְׁתִּי אֲנָשִׁים/ שֶׁלֹּא רָאִיתִי כְּבָר מָלֵא שָׁנִים – וְאוּלַי טוֹב שֶׁכָּךְ
זֶה לֹא שֶׁהֵם רָעִים וַאֲנִי טוֹב/ אוֹ שֶׁלְּהֶפֶךְ/ פָּשׁוּט הַתֶּדֶר לֹא מַתְאִים/ וְזֶה יוֹצֵא קְצָת מְגֻחָךְ.
בָּרַדְיוּס שֶׁמֻּתָּר הוּא, אֲנִי וַעֲגָלָה/ שֶׁזֶּה הָרֶגַע הַשָּׁלֵם הֲכִי בָּרוּר שֶׁיֵּשׁ
וְאָז הַטֵּלֵפוֹן צִלְצֵל/ רוֹנִית שָׁאֲלָה אַתָּה יוֹשֵׁב?/ אַחֲרֵי פְּתִיחָה כָּזוֹ/ אַתָּה כְּבָר לֹא מְחַיֵּךְ
תַּעַצְרוּ אֶת הָעוֹלָם אֲנִי רוֹצֶה לָרֶדֶת/ לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה הַסּוֹף
תַעַצְרוּ אֶת הָעוֹלָם אֲנִי צָרִיךְ לָרֶדֶת/ אֲנִי עוֹצֵם עַכְשָׁו עֵינַיִם לֹא לַחְשֹׁב
תַּפְסִיקִי לְדַבֵּר אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ/ שׁוּם דָּבָר מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לָךְ לְהַגִּיד
אֵיךְ זֶה מַמְשִׁיךְ מִכָּאן/ אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ/ וְזֹאת תָּכְנִית שֶׁדַּוְקָא בָּא לִי לְהַפְסִיד
בַּהַלְוָיָה שֶׁל ג'וֹן/ שִׁירִי שָׁרָה שִׁיר/ אֲנִי נִסִּיתִי גַּם/ וּבָאֶמְצַע זֶה קָרָה
מִשְׁפָּט אֶחָד מִשִּׁיר שֶׁהוּא כָּל כָּךְ אָהַב/ וְדִבַּרְנוּ שָׁעוֹת עָלָיו בְּאֵיזֶה נְסִיעָה
לַגָּלִיל אוֹ לְאֵילַת אוֹ לִנְיוּ יוֹרְק אוֹ לְמַדְרִיד/ אֵיךְ הָעוֹלָם הָיָה שֶׁלָּנוּ לַחֲצִי דַּקָּה,
וְאָז הַטֵּלֵפוֹן צִלְצֵל/ רוֹנִית שָׁאֲלָה אַתָּה יוֹשֵׁב?
וַאֲנִי בָּחַרְתִּי לַעֲמֹד גַּם אִם זוֹ חָרָא שֶׁל תְּקוּפָה.
