שמה של עדן בן זקן מופיע בקרדיטים על הטקסט. לא ברור אם הוסיפה איזו תובנה לצליל קליפי, שאף היא רשומה עליו. מה שברור הוא שבן זקן אולי מסייעת למיחזור נוסחה עבשה על מישהי שמתרפקת על אהוב שנטש, שנמצא בזרועותיה של אחרת. היא עצמה כיוצרת – לא קיימת כאן.
המאפיינים הממוחזרים: לסחוט רגשות אשם ואולי חרטה (היא היתה איתו בלילות הכי קשים) וגם קנאה ("יצאתי לבלות אתמול עם מישהו אחר") אבל בפועל אין מזור – "שמתי איזה פלסטר שיסתיר את השריטות".
השאלה היא איך הכותבים לא משתעממים מלמחזר את אותם הסיפורים והקלישאות. הבעיה היא שהם מוכתבים על ידי דרישות שוק לייצר עוד מוצרים מאותו הדבר.
עדן בן זקן יכולה לזכות באלף תארים. לא בטוח שהמשפט הביקורתי – היא דורכת במקום יזעזע אותה או את משווקיה. הם ימשיכו לדאוג למוסיקה שבלונית מקדמת מכירות.
המפיק והמעבד הכניס את השיר למסגרת של הילולה מזרחית, שצליליה עוטפים את האינפוף המתקתק-מתבכיין-מצטעק של הזמרת. יש כאן מנגינה וקצב מדליקים לעינטוז ברוח המזרח. הם הולכים לפני השיר.
לא בטוח שהטקסט הזה מתאים לחתונות, אבל המוסיקה תרים אותו והוא יותר מאשר תתקבל בברכה על-ידי תקליטני האירועים. ועדן בן זקן? אומנות שמומנות. יותר טוב שירים מרימים שיקפיצו לה את המחירים.
עדן בן זקן כמה שנים
היו לי תכניות שיום אחד זה יסתדר/ אבל אתה תמיד רצית לעזוב/ איך כל הזמן אמרת לי "יהיה לי קל יותר"
היא לא יודעת שאני הייתי שם איתך/ בלילות הכי קשים שלך קרוב/ עכשיו כשאת נוגעת בו מתחת לשמיכה…
על המיטה שלי
פיזמון:
וכמה שנים אהבתי אותך/ איך כמו בשירים קראתי לך/ תחזור אהובי ללכת עכשיו/ זה לא נורמלי
וכמה דפים שרפתי מזמן/ על יין אדום בלילה לבן/ היית שלי עכשיו של כולן/ וכל הלילה…
יצאתי לבלות אתמול עם מישהו אחר/ הוא לא כמוך אבל יש בו מהכל/ אז למה רק מימך תמיד קשה לי לשחרר
שמתי איזה פלסטר שיסתיר את השריטות/ גם את אלה שהשארת על הלב/ ועוד כמה מאלה שיושבות עמוק עמוק
בתוך הראש שלי….
