עכשיו היא לא שלו, אבל בחושך היא איתו אחרי כל כל הרע שהפריד ביניהם. איזו נחמה! מהשירים האלמותיים של ערן צור. יצירת פופ עשויה מחומרים שמעניקים לה חיי נצח. השיר הוא "קלאסיקה" מקומית גם בלי העיבוד הקלאסי המאוחר (קונצ'רטו ארנחואז) . שיר אהבה אירוני מלודי להפליא, סיפורו של לילה אחד. אהבה שכביכול הוגשמה סוף-סוף "אחרי כל המדבר הזה". לטעום מהעכשיו המסעיר כי הדמיון מנצח את המציאות, מה שהופך את התחושה לעוצמתית. למרות שהיא לא שלו – עכשיו היא איתו חזק חזק. "נכון את לא שלי/ אבל עכשיו/ בחושך את איתי"...
ביצוע מטעין את המילים בתשוקה אדירה. התיאטרלי-מסתורי-תשוקתי שבצור הופך את השיר לעוצמה אותנטית. קיים ביצוע אקוסטי שערן צור הקליט עבור "מוסיקה היום" בגל צה"ל ב-1999. על הגרסה הזו צור כתב על עטיפת הדיסק "פרפרי תעתוע – אוסף שירים 1991-2001" – "ואני כמו מגלה את השיר בפעם הראשונה"… אז העדפתי את הגרסה ששר בגל"צ. עירומה, איטית, אותנטית. כאילו באמת גילה את ה שיר. והנה – גילוי מחודש. הקליפ מוסיף רבדים אומנתיים לשיר – בתנועה (מור גור אריה) וגם בתוספת הקלאסיקה של הקונצ'רטו ארנחואז בפתיחה.
ערן צור אמר על השיר: "בלילות של ירח" מלא הוא היהלום בשדה השירים שלי. ואני אומר זאת כי יהלום מנצנץ אחרת מכל זוית שתביט בו.
כשתסתכל מצד אחד – השיפוע הזה מנצנץ, ומהצד השני צבעו מט, ושיפוע אחר מנצנץ.במבט ראשון נראה שאהבה שבין הגבר והאישה שבשיר, מתגשמת. אני שר – "יש לנו אהבה..אך מזוית מבט אחרת יבלטו המילים – "בלילות של ירח מלא דמיון הופך למציאות. כמעט שאפשר לגעת דרך זיכרון בדמות".
אני יודע, נכון את לא שלי, אבל עכשיו בחושך את איתי." מהזווית הזו האישה בכלל לא נמצאת במקום, אלא בדמיונו של הזמר.
בזמן הכתיבה הייתי לבד בחדר עם חלונות גבוהים. שכבתי על מזרון סגול ודק. אור הירח הכסיף את הקירות ועורר כיסופים.
דמיינתי אותה כל כך אינטנסיבי שלרגע הרגשתי שאני כמעט נוגע בה פיזית. שהדמיון כל כך חזק עד שהיא כמעט מוחשית לצידי.
ואז עלו המילים מעצמן.
שמעתי פעם פירוש לשיר הזה מפי רב צעיר. הוא בחר להתמקד במילות הפזמון ואמר שזה מזכיר לו את הדיאלוג שבין ה׳ לאומה, שכל כך נפוץ בפיוט העברי.
השם אומר לישראל – יש לנו אהבה, היית מאמינה ? אחרי כל המדבר הזה – איזו נחמה. זו הזווית שהרב בחר להתמקד בה".
יהלי סובול אמר על השיר הזה: "חמש מילים שנושאות על גבן 50 טונות של סאבטקסט. מה שיפה הוא שהן עושות זאת בחוסר מאמץ. מילים בשיר הן כמו מכוניות, יש להן פנסים אחוריים שמאירים על המילים שבאו לפניהן ופנסים קדמיים שמאירים על המילים שבאות אחריהן. השאלה הממזרית בשתי המילים האחרונות של השורה, "היית מאמינה?", מאירה אחורה על שלוש המילים הראשונות, "יש לנו אהבה", כך שחמש המילים הפשוטות האלה יוצרות יחד סיפור שלם, היסטוריה ודמויות, וכל זה כמעט כבדרך אגב. המשורר עזרא פאונד כתב פעם שבשיר המילים צריכות להיות טעונות משמעות עד קצה גבול היכולת שלהן לשאת אותה. השורה הזאת של ערן צור ממלאת את האידאל הזה בקלילות וביופי.
ערן צור ואנסמבל מיתר בלילות של ירח מלא. במאית דנה גל
בלילות של ירח מלא – ערן צור בהופעה עם גבע אלון
בלילות של ירח מלא/ רואה אותך לידי/ שוכבים על המיטה בחושך/ כל החלונות פתוחים
האור מאיר אותנו/ כסוף וחלבי/ הנה הפנים שלך/ הנה העיניים/ הנה החיוך האצילי
הנה הפחדים והנתק/ הנה דאגה אלי/ והנה שמחה/ כי אנחנו כאן ביחד
יש לנו אהבה/ היית מאמינה/ אחרי כל המדבר הזה/ איזו נחמה
בלילות של ירח מלא/ דמיון הופך למציאות/ כמעט שאפשר לגעת/ דרך זיכרון – בדמות
אני יודע/ נכון את לא שלי/ אבל עכשיו/ בחושך את איתי
יש לנו אהבה/ היית מאמינה/ אחרי כל המדבר הזה/ איזו נחמה
