השיר  של קורין אלאל ומשה ולדמן. שיוצא במלאת שנה למותה – הוא שיר רוק קצבי, עשיר בדימויים, מלא משחקי לשון, מודעות עצמית ופיוטיות מודרניסטית, עם שכבות משמעות שמתחברות הן לזוגיות והן להתבוננות פנימית.
השיר עוסק בניסיון להשתחרר מהשכל המכביד ולעבור לתנועה טבעית, אותנטית כמו פינגווינים, רצון לעצור את הזמן ולהמיס את המחוגים,חיפוש אחר קול פנימי שמתגבר אחרי שנים של מאבקים, שבירה של חומות אישיות  ומעבר מתודעה מפוסקת־מקוטלגת לחוויה פתוחה וחיה זהו שיר על שינוי, שחרור, צמיחה רוחנית וקבלה עצמית — מוסתר בתוך מקצב רוק מהפנט.
כבר מהשורות הראשונות ברור שהשיר משחק עם מושגים טקסטואליים־דקדוקיים בתוך טקסט רגשי: – “זקף קטן זקף גדול" קריצות ל"סימני פיסוק" של החיים, רמז לכך שהדובר מרגישה שהוא טקסט  משהו נקרא, מפוענח, מפוסק, מה שיוצר ליריות כמעט סוריאליסטית: חוויה של אדם שמביט על חייו מבחוץ, כאילו הוא מסומן על הדף.
“עליתי למרום, שביתי שבי”. העלייה יכולה להיות התעלות רוחנית, אהבה שהרימה אותו, מודעות גבוהה, ניצחון פנימי, אבל "שבי שבי" רומז על אשליית כוח: כל עלייה היא גם מלכודת, כל שליטה היא גם פגיעה.
"מייחל שתלמדיני לדלג כפינגווינים / אל השכל הנעלם מכל רעיון”. הפונגווין חיה מגושמת לכאורה, פוסעת בקפיצות קטנות, אבל מסתגלת לתנאי קיצון, יציבה, חברתית, עמידה ושוחה מצוין למרות הליכה "מצחיקה"
הדילוג כמו פינגוין היא בקשה לעבור מהילוך שכלי לחלוטין לרגש־תנועה־גוף – זהו חיפוש של פשטות, טבעיות, ולא שכלנות יתר.
“להמֵס המחוגים האנושיים” – הדובר רוצה להמיס את מה שמודד, מגביל, מסמן., כמו מחוגי הזמן, מחוגי הביקורת, מחוגי החוקים, כלומר השתחררות מהשעון, מהציפיות, מהלחץ הנפשי.
הוא מבין שהוא עצמו המחסום,מבקש “לשחרר”, “להסיר חומה” וכדי לעשות זאת הוא זועק “הושיעה נא תלישא גדולה” -במשמעות של הינתקות.
הפזמון החוזר מבקש קלילות, חכמה אינטואיטיבית, ביטול הזמן, שחרור התודעה,התעלות מעל ניסיונות העבר

קורין אלאל את משה ולדמן שרים תפילה חילונית, רוקיסטית להארה רוחנית. השיר משלב מילים ארכאיות (טעמי מקרא),שפה מודרנית, נפיצות רוק, דימויים רוחניים, פואטיקה חופשית, סוריאליזם (דילוגי פינגווינים, מחוגים נמסים). המוסיקה מאירה את הטקסט הלא שוט במהלך רוק קליט, הרמוני ונגיש, אבל ללא ריאת הטקסט בטרם האזנה – החוויה בערבן מוגבל.

***קורין אלאל ומשה ולדמן הכירו במסגרת עבודה משותפת בסדנה של "מקורוק", שקורין העבירה בירושלים. יום אחד הגיע משה עם חבילת דפים. קורין שאלה "מה זה הדפים האלו". משה ענה שמדובר בשירים של אבא שלו, צבי ולדמן. "הרבה שנים חשבנו במשפחה שהארגזים עם המחברות של אבא נהרסו בהצפה בבוידעם בקיבוץ בו גרנו פעם, אבל להפתעתנו, שנים מאוחר יותר –  שירים נמצאו".נמשה תכנן להפתיע את אביו ליום הולדתו ה-60 ולכרוך מהשירים ספר. קורין שלחה את ידה לערמת הדפים המגובבים. "אפשר לראות"? שאלה."עוד מעט יהיה ספר, אביא לך אותו", ענה משה. "תביא, תביא", התעקשה קורין והתחילה לעלעל בדפים.
כשסיימה, אמרה למשה: "אלו המילים הכי יפות שראיתי בחיים שלי, אבל.. את חלק מהן אני לא מבינה. אולי תוכל לבוא אלי ולבאר לי את הכתוב" וכך החלו להיפגש, כשבכל מפגש הם דיברו והתקרבו אחד אל השנייה ואל השירים, מוססו את החומות- והלחינו.
קורין אלאל, חברה במכון גשר למנהיגות של משרד התפוצות, הרגישה, שבאלבום זה היא מממשת ומגשימה את ייעודה זה שהציבה לעצמה, להיות לגשר. השירים שבאלבום הם פרי של חיבור רוחני של איש דתי ומאמין, ואישה שהיא זמרת, לסבית וחילונית.

השיר משתלב באלבום "צמות קלועות״ המהווה גשר תרבותי, פרי של מפגש וחיים בין עולמות, זהויות, ודורות. בין העולם של הטקסטים של תשוקה דתית ווידוי נוקב על הפגמים האנושיים שנכתבו בהשראת הצדיק המסתורי ר׳ אשר פריינד, לבין עולמה של זמרת, לסבית וחילונית, בין מוזיקאי דתי מצפון ים המלח, לאחת מחלוצות הרוק הישראלי.

קורין אלאל ומשה ולדמן פינגווינים

הַמַּחְשָׁבוֹת מְנַקְּדוֹת אֶת בִּיאָתִי אֵלַיִךְ
כְּבַעַל הַקּוֹרֵא הַשְּׁכונָתִי
זָקֵף קָטֹן זָקֵף גָּדוֹל
זָקֵף קָטֹן זָקֵף גָּדוֹל

עָלִיתִי לַמָּרוֹם שָׁבִיתִי שֶׁבִי
הֵבֵאתִי שַׂחְקָנִיּוֹת חִזּוּק
זָקֵף קָטֹן זָקֵף גָּדוֹל
זָקֵף קָטֹן זָקֵף גָּדוֹל
זָקֵף גָּדוֹל

מְיַחֵל שֶׁתְּלַמְּדֵנִי לְדַלֵּג כְּפִּינְגְּוִינִים
אֶל הַשֵּׂכֶל הַנֶּעֱלָם מִכָּל רַעְיוֹן
לְהָמֵס הַמְּחוֹגִים הָאֱנוֹשִׁיִּים
בּוּמִים עַל קוֹלִיִּים אַחֲרֵי שָׁנִים שֶׁל נִסְיוֹנוֹת

גּוֹלָה וְסוּרָה בְּאֹם אֲנִי חוֹמָה
גּוֹלָה וְסוּרָה בְּאֹם
הוֹשִׁיעָה נָא תְּלִישָׁא גְּדוֹלָה
הוֹשִׁיעָה נָא תְּלִישָׁא גְּדוֹלָה
תְּלִישָׁא גְּדוֹלָה

מְיַחֵל שֶׁתְּלַמְּדֵנִי לְדַלֵּג כְּפִּינְגְּוִינִים
אֶל הַשֵּׂכֶל הַנֶּעֱלָם מִכָּל רַעְיוֹן
לְהָמֵס הַמְּחוֹגִים הָאֱנוֹשִׁיִּים
בּוּמִים עַל קוֹלִיִּים אַחֲרֵי שָׁנִים שֶׁל נִסְיוֹנוֹת

גּוֹלָה וְסוּרָה בְּאֹם אֲנִי חוֹמָה
גּוֹלָה וְסוּרָה בְּאֹם אֲנִי חוֹמָה
גּוֹלָה וְסוּרָה בְּאֹם אֲנִי חוֹמָה
בְּאֹם