אם יש במוסיקה הישראלית סינגר סונגרייטרית אותנטית – זוהי רונית שחר. היא שרה כאן על דברים שנגמרו. על מגע שלא יכול להתקיים. על אהוב יקר בלילה קר של שינוי, של התפקחות.
היא מסוג הזמרות שפעם היו שייכות לצוותאות הקטנות. הצד האינטימי אצלה אינו מריחה. הוא מתחבר לקונטקסט אישי. אין לה פוזה, חפה ממניירות. יוצאת מהחדר שלה ומתרגמת רגשות, זאת אומרת שהיא יוצאת משאלות, אבל בלי פלסף מוגזם. מעמידה דברים זה מול זה, מבלי יכולת להחליט מה נכון וצודק. השירים אינם קיטש. זו פשטות אינטימית.
"אהוב יקר" הוא בלדת אהבה שבו פונה הדוברת לאהובה. "זה סיפור על אהבה של התממשה בסוף", סיפרה בזמנה רונית. את המנגינה הלחינה כמעט כמו שכתבה את המילים. משורטטות בקווים עדינים. הביצוע הוא הנסיון לדייק בתחושות, את חוסר הבהירות שבין אושר למציאות ולתת תחושה שזה בעצמות. מה קוסם בה בה? שהיא לא נחמדה בכוח. אין לה קול ענק, אבל עוצמה פנימית שמעבירה את קווי המיתאר היפים שלה.
*** "אהוב יקר" נכלל באלבום הבכורה של רונית שחר "שלום לתמימות".
רונית שחר אהוב יקר
אהוב יקר/ לא עצרתי אפילו לראות/ כמה זה עולה לי
אהוב יקר/ לא השארת גם לא זיכרון/ שיהיה לי בלילה קר
הכל ידוע מראש/ אבל נשכח מהלב/ שלאהוב אותך/ זה לשלם בכאב
אהוב יקר/ זה לא אתה שמשתנה לי
אהוב יקר/ לא עצרתי אפילו לראות/ כמה זה עולה לי
אהוב יקר/ לא השארת גם לא זיכרון/ שיהיה לי בלילה קר
הכל ידוע מראש/ אבל נשכח מהלב/ שלאהוב אותך/ זה לשלם בכאב
אהוב יקר/ אתה רואה את השלכת/ וזה זמן ללכת…/ הזמן ללכת…
