"ערב חצוי" הוא אחד מאותם שירים שלא מבקשים לספר סיפור אלא ליצור מצב תודעתי. הוא פועל פחות כמו שיר עלילה ויותר כמו חלום עירוני, רצף של תמונות, חזיונות ואסוציאציות. הבחירה של רוני ידידיה להלחין דווקא טקסט של תרצה אתר אחרי שנים רבות של עיסוק בשירי אביה, נתן אלתרמן, יוצרת הקשר מעניין מאוד: זהו שיר שנושא בבירור את ה-DNA האלתרמני, אך גם את הרגישות הייחודית של תרצה אתר.
"ערפל מימין וצלקת השמש משמאל" – אנחנו נכנסים לעולם שאינו ריאליסטי. השמש אינה שוקעת אלא מותירה "צלקת". זה דימוי אלתרמני מאוד: הטבע והעיר מקבלים תכונות גופניות ופצועות. גם בהמשך: "באוויר יש כמעט הכל"
זוהי שורה יפה במיוחד משום שהיא מגדירה את כל השיר. האוויר מלא זיכרונות, מראות, דמיונות, פחדים וחלומות. שום דבר אינו מוצק לחלוטין.
יש כאן כמה סימנים מובהקים שמזכירים את שירת נתן אלתרמן: עיר לילית, ירח בעל נוכחות כמעט אנושית, תחושת הזיה, ערבוב בין מציאות לפנטזיה, תנועה מתמדת של דימויים. למשל: "העיר מתעלפת מרוב הזיות". זו שורה שהייתה יכולה להשתלב בקלות בעולם הפיוטי של אלתרמן. גם "ירח מוכה שגעון נחיתה" הופך את הירח מדימוי רומנטי לדמות כמעט מטורפת ומיוסרת. אבל תרצה אתר פחות תיאטרלית ופחות רטורית מאביה. היא נוטה לכתיבה אינטימית יותר, שברירית יותר. לכן גם כשהדימויים גדולים, הם נשארים אנושיים.
הלחן  ענוג, מאופק, חסר מחוות דרמטיות מיותרות, נותן למילים לנשום. במקום לנסות לפרש כל דימוי בנפרד, הוא יוצר זרימה אחידה שמחברת בין כל התמונות. התחושה היא של שיטוט איטי בעיר בשעת דמדומים, כאשר כל מראה הופך לסמל וכל פרט יומיומי מקבל משמעות פיוטית.
המהלך המעניין בביצוע – לכאורה השורה "ודומה שרוחות רפאים מתקרבות" מבשרת דרמה, איום או חרדה. אבל  רוני ידידיה בוחר בכיוון ההפוך. הלחן במקום להחשיך – מרכך, במקום מתח הוא מציע התבוננות, במקום פחד הוא יוצר פליאה. כתוצאה, "רוחות הרפאים" אינן נתפסות כמשהו מפחיד אלא כחלק מנוף החלום של השיר. זו סתירה מוזיקלית יפה: הטקסט מציע איום, המוזיקה מציעה חמלה. גם העיבוד התומך בטקסט. הוא הרמוני. ואינו משתלט על המילים. במקום ליצור שיאים גדולים, הוא שומר על מרחב שבו הדימויים יכולים להדהד.. זו מוזיקה של צבעים עדינים, לא של קווי מתאר חדים.
החיבור בין לירון עמרם לבין רוני ידידיה עובד דווקא משום שאין כאן מאבק על מרכז הבמה. קולו של עמרם חם, בהיר, טבעי מאוד. הוא מביא לשיר נוכחות אנושית ומוחשית. רוני ידידיה משלים אותו בגישה מאופקת יותר, כמעט מספרת. ביחד הם יוצרים תחושת שיחה שקטה בתוך חלום. אין כאן דואט דרמטי בסגנון פופ, אלא שתי נקודות מבט שמביטות באותו נוף.
אם יש נקודת חולשה, היא נובעת דווקא מהאיכות הזו. השיר כה מעודן, עד שחלק מהמאזינים עלולים לחוות אותו כסטטי מעט. אין בו רגע פריצה גדול, אין פזמון שנחרט מיד בזיכרון, ואין שיא רגשי ברור, אבל אפשר לטעון שזה בדיוק אופיו של השיר: הוא אינו מבקש לסחוף אלא להפנט.
"ערב חצוי" הוא מפגש יפה בין שלושה עולמות: הפיוט החזיוני של תרצה אתר, הצל של נתן אלתרמן המרחף מעל הטקסט, הלחנה בוגרת ועדינה של רוני ידידיה.
הביצוע של עמרם וידידיה מצליח לשמור על המסתורין של המילים בלי להכביד עליהן. במקום להעצים את ה"פצע" שבשורות כמו "הערב חצוי ופצוע" או "רוחות רפאים מתקרבות", הוא עוטף אותן באור רך. כך מתקבל שיר שבו אי-השקט אינו צועק – הוא מרחף באוויר, בדיוק כפי שהשיר עצמו מתאר: "באוויר יש כמעט הכל".

רוני ידידיה ולירון עמרם ערב חצוי

ערב חצוי:
ערפל מימין
וצלקת השמש משמאל,
באוויר יש תמיד
מה לראות ולזכור,
באוויר יש כמעט
הכל.

ודומה שרוחות רפאים מתקרבות
מראשי ארובות בפסיעות ענק
והעיר מתעלפת
מרוב הזיות
ומרוב מבטים למרחק.

ערב חצוי
חצוי ונפלא
אנשים על ירח הולכים לאט,
בתנועות ארוכות של ריצה.
אוספים אבנים מימי בראשית
אל תוך מריצה.

ולמטה שורות של גמלים במדבר
לוחכות צמחי חול משונים
ורכבת הרים מן הצד השני
ובקרן הרחוב מוכרים ערמונים

ערב חצוי:
הירח מלא
בארגז, על חלון, הצנונית נובטת,
ירח מלא שלושה אנשים
ועיר מלאה אי- שקט.

כי העיר לא שקטה,
היא איננה שקטה,
כי הערב חצוי ופצוע,
ירח מוכה שגעון נחיתה
מסתכל בה , עתיק ושסוע.

רוני ידידיה פייסבוק

לירון עמרם פייסבוק