השיר שנכתב על ידי חנוך לוין, בוצע לראשונה על ידי תיקי דיין ללחנו של רפי קדישזון כפסקול לסרט "פנטסיה על נושא רומנטי" משנת 1977. זו הייתה סצנה שבה רות סגל עומדת ליד הראי – והשיר מבטא את המחשבות שלה. שיר על הלבד של מי שכבר אינה בת 16, החופש בעצמאות לימד אותה משהו על החיים, אבל הזמן מתקתק, והיא בלחץ. כבר מוכנה בשביל מעט להזמין את הגבר המעוניין, ולתת לו הרבה, כי נשבר לה להיות לבד.
רמי קלינשטיין שינה את הלחן וריטה הפכה אותו למלודרמה אישית. במהלך השנים, הוא הפך אחד השיאים בהופעות שלה בהשתתפות הקהל. זהו הסינגל השני של ריטה מתוך האלבום "ימי התום" (1988), שהושמע הכי הרבה פעמים באותה שנה בתחנות הרדיו.
עם השנים ריטה האטה קצב, לעומת הביצוע של "ימי התום", כמו הבינה שבשיר יש משהו עמוק יותר, ושהגיל והבגרות הופכים את הבלדה לסיפור אישי יותר גם על רקע האירועים שעברה בחייה, כשהיא יודעת משהו יותר על העולם הזה. ההפקה של השמונים הייתה מאוד ריטה לתקופתה, פופית מאוד, אבל רזה מבחינת התפיסה האישית. בגרסת ההופעה שמעתי יותר את הסיפור שלה.
ריטה אני חיה לי מיום ליום בהופעה 2014
אני חיה לי מיום ליום/ מפזרת את ימי ברוח/ אנשים מתחתנים סביבי/ גם אני רוצה קצת לנוח
אומרים שהאדמה שלנו/ מסתובבת סביב צירה/ איפה הציר שלי?/ להסתובב זה דבר נורא
לא כל כך יפה/ ולא בת שש עשרה/ אבל יודעת משהו/ על העולם הזה
ואם הוא רציני/ ואם הוא רק רוצה/ תמורת מילה אחת/ אתן כל כך הרבה
פה ושם הופיע גבר/ כמו בתחנת רכבת נידחת/ מי שרצה בי בערב/ חזר בו עם עלות השחר
אומרים שהשמש שלנו/ בוערת כבר מיליון שנה/ כמה יכול לבעור אדם/ ובסך הכל בשביל מה
לא כל כך יפה/ ולא בת שש עשרה/ אבל יודעת משהו/ על העולם הזה
ואם הוא רציני/ ואם הוא רק רוצה/ תמורת מילה אחת/ אתן כל כך הרבה
ואם יושיט לי יד/ ואם יגיד רוצה/ תמורת מעט מאוד/ אתן כל כך הרבה
