קלפטר היה בגילופין כשהוא הצטרף בשירה להקלטה של השיר? רן מיטרני, אולי מתוך כבוד, הכניס את קולו הצרוד והמשתנק לשיר לשלושה משפטי פתיחה עליהם הוא חוזר. אי אפשר שלא לחשוב כי מדובר במהלך סתמי של קידום שיר על רוחו המיתולוגית.קלפטר, שאפילו אינו מופיע כגיטריסט ברשימת הקרדיטים, ואנחנו יודעים מיהו קלפטר הגיטריסט.
לעצם השיר – בלוז רוק מלודי שנוגע ישירות בתחושות של שקיעה נפשית, דיכאון, התמכרות וניכור רגשי – כל זאת דרך דימויים מאוד ציוריים של שתייה, מים, שמיים, קרקעית ואובדן אחיזה.
מטרני מתאר מציאות שבה השתייה הפכה לאמצעי הישרדות רגשי – אולי לא מודע, אולי מכוון – בניסיון להקהות כאב, להימנע מהתמודדות ישירה עם פחדים ותחושות קשות.
שורת הפתיחה ממקמת ישר במקום חשוף: "אני מתחיל לשתות בצהריים / נדמה לי שרק ככה אני יכול". יש כאן הודאה בבעיה – שתייה מוקדמת ביום – אבל גם הצדקה פנימית: "רק ככה אני יכול". השתייה מוצגת כאמצעי התמודדות יחיד, כמעט תרפויטי – גם אם הוא הרסני.
"הכל פחות כואב כשמתרגלים" כבר לא מנסה להילחם – אלא מקבל את חוסר התחושה כמצב קיום קבוע. הוא נמצא במקום רגשי שבו הוא לא מרגיש פחד, לא עצב, אבל גם לא חיים. זה מצב של קהות ואבדון, לא רוגע – "כל העולם שלי כמו טיפות מרות שחונקות את הגרון/ והכל נשמט מבין האצבעות/ ואין יותר במה להיאחז/ ואי אפשר לתפוס את החיים האלה"
"אני חושב לקפוץ לתוך המים בשביל לשכוח את הכל – דימוי אפשרי לאובדנות – לאו דווקא פיזית, אולי גם נפשית. במים אין קסם, אין כחול, אין הבדל מהשמיים – כלומר אין תקווה, אין מטרה, ועם זאת למרות הדיכאון והאובדן, יש קול קטן בתוך הדובר שעדיין רוצה לתפוס את החיים, לא לאבד אותם. אולי הוא לא מצליח – אבל הוא לא לגמרי ויתר.
המוסיקה בלדה בלוז רוקית אולד סקול שמשדרת תחושה מלנכולית, שירה פשוטה שמספרת את מצב הביאוס המתבסס על צליל החשמלית. קלפטר? יותר מאשר הוא נוכח בשיר, זו רוחו שמנשבת בין השורות.
*** רן מיטרני, בסיסט,סינגר סונגרייטר, תל אביבי, חבר בלהקת "אלמנה שחורה" והבסיסט של יצחק קלפטר ז"ל בעשור האחרון לחייו. "אני עדיין זוכר את המפגש שהתחיל את הכל, אמצע הלילה, קפה לנדוור בכיכר רבין, ישבתי עם זולטא והפמליה. יצחק הגיע לשולחן ואמר לאלי שרוצה לעשות אצלו חזרות באולפן. מיד הצעתי את עצמי כבסיסט.יצחק הכתיב לי רשימת שירים שלו, נכסי צאן ברזל, ואני- רשמתי על מפית. מאז ניגנו כמעט כל שבוע.
השיר נכתב בקיץ של 2014 במהלך ביקור בים, כשנה לאחר מכן הקלטתי את כל כלי הנגינה שנמצאים בעיבוד הסופי באולפן הביתי שלי בדירת חדר בבן יהודה,כשהקלטתי את הסולו גיטרה חשבתי באופן מודע ״מה יצחק היה מנגן כאן?״ באותה תקופה כבר ניגנתי עם יצחק כשנתיים. אין ספק שהנגינה שלי בשיר מושפעת מאוד ממנו. במקור בכלל ביקשתי מיצחק שיבוא ויקריא את השורות שלו. יצחק הפתיע אותי ובחר לשיר, אני זוכר אותו מחייך אליי מבסוט ואומר ״זה שיר על אלכוהוליסט״.
יש משהו מאוד בלוז רוק בבחירת נושא כזה לשיר, ושנינו מחוברים מאוד לבלוז רוק של הסיקסטיז והסבנטיז.. עדיין בכל פעם שאני עובר בלילה ליד בתי הקפה של אבן גבירול אני בודק האם יצחק יושב שם,כמעט כרפלקס… אני יודע שמדובר בבחירה מאד קודרת עבור שיר קיץ, אבל עובר עלינו קיץ קודר,אפילו אם חם נורא בחוץ" –
רן מיטרני מארח את יצחק קלפטר טיפות מרות
אני מתחיל לשתות בצהריים
נדמה לי שרק ככה אני יכול
לצבוע בכחול את השמיים
שכבר מזמן טבעו לי באלכוהול
ולא עצוב לי לחיות ככה
הכל פחות כואב כשמתרגלים
וכבר מזמן שכחתי מה זה פחד
למרות שבינתיים בשבילי
כל העולם שלי
כמו טיפות מרות
ששורפות את הגרון
ועוד יום נמלט מבין האצבעות
לתפוס את החיים האלה
אני חושב לקפוץ לתוך המים
בשביל לשכוח את הכל
והים דומה כבר לשמיים
וכבר שנים אין קסם בכחול
אני אדיש הסוף מרגיש ככה
כי כלום כבר לא כואב כשמתרגלים
ואין בי עצבות ואין לי שום פחד
כי מצאתי לי מקום בקרקעית
כל העולם שלי
כמו טיפות מרות
שחונקות את הגרון
והכל נשמט מבין האצבעות
ואין יותר במה להיאחז
ואי אפשר לתפוס את החיים האלה
לתפוס את החיים האלה
