זה אחד השירים הכי מזוקקים של שלמה ארצי – שיר על אהבה, אבל עוד יותר מזה: שיר על הפיכת אהבה לאמנות "אחרי הכול את שיר” הוא שיר מטא־פואטי: לא רק שיר אהבה, אלא שיר על עצם היכולת של שיר להכיל אהבה אחרי שהיא כבר לא יכולה להתקיים במציאות. זה רגע שבו האדם מוותר על האשליה של הקשר, ובוחר לשמר אותו כיצירה.
השורות הפותחות חדות וכואבות: "לא עוד בשר ודם, לא עוד אישה חיה”. יש כאן קבלה שקטה של אובדן, אולי פרידה, אולי ריחוק, אולי מוות סימבולי של הקשר. אבל מיד מגיע המהפך: – "אבל את שיר קיים” כלומר: הגוף נעלם – המשמעות נשארת.
"אז לפעמים כשקר לי /בשקט מתיישב איתך” – השיר הופך לדמות, לחברה שקטה, לנוכחות מחממת., והמשפט – "ושר בלי מילים – אני שר לי”. כאן המוזיקה קודמת לשפה.. הרגש כבר לא צריך ניסוח. הוא קיים מעצמו. השיר הוא מרחב מחסה.
"כל המילים שאת לחשת בי… הן שיר עכשיו” – רגע של טרנספורמציה, לחישות אינטימיות, רגעים פרטיים, תחושות שלא נאמרו בקול – הכול עובר אל תוך השיר והופך לנחלת הזמן. ארצי מציע רעיון כמעט כואב ביופיו:
האהבה נגמרה – אבל היא לא אבדה.
"אני קרוב בשיר כמו הנשימה” – הקרבה כבר לא פיזית, אבל היא אולי אפילו עמוקה יותר. השיר מאפשר להיות קרוב בלי לדרוש, לאהוב בלי להחזיק, לזכור בלי להכאיב יותר מדי.
הסיום פתוח, מהוסס, אנושי: "ונסיים במה? ונסיים במי?” אין פתרון, אין מסקנה חד־משמעית, ואז: "אולי בך, אולי בי? אולי בלי מילים” ארצי משאיר פתח. אהבה לא נסגרת, היא רק מחליפה צורה.
המנגינה לא משתלטת: היא נושאת, לא דוחפת, מאפשרת למילים להוביל, זו מנגינה שיודעת להיטמע לתוך הטקסט, ולכן היא מרגשת כל כך.
"אחרי הכול את שיר” הוא שיר פרידה בלי מרירות, שיר אהבה בלי בעלות, ושיר על אמנות כדרך לשרוד רגש. ארצי אומר כאן משהו עמוק ופשוט: אנשים יכולים ללכת, אבל שירים, כשכותבים אותם באמת, נשארים לנשום איתנו.
הקאבר הכי מרטיט לשיר הזה של גל דה פזב"הכוכב הבא" פסנתר וקונטרבס ליוו אותה בפרשנות עומק מופלאה לשיר, בדיקציה מדויקת, ברוגע מלנכולי ששידר סיפור. גילינו אצלה את היכולת לשלוט בקשת של סגנונות, לא רק הברק של ה-R-N-B אלא את העומק הלירי שיש בה
שלמה ארצי אחרי הכל את שיר
אחרי הכל את שיר,
לא עוד בשר ודם,
לא עוד אישה חיה,
אבל את שיר קיים.
והוא עטוף מילים,
מילים ומנגינה,
וקצב מסויים,
אחרי הכל – את שיר קיים.
אז לפעמים כשקר לי,
בשקט מתיישב איתך,
ושר בלי מילים –
אני שר לי.
אחרי הכל, את שיר, את שיר נכתב.
כל המילים שאת לחשת בי,
כל המילים שאת לחשת –
הן שיר עכשיו,
אוהבת, ועוד מה
שחשת בי,
מילים, מילים, מילים בשיר נכתב.
אני קרוב בשיר
כמו הנשימה,
באהבה נפתח,
ונסיים במה?
ונסיים במי?
אולי בך, אולי בי?
אולי בלי מילים,
אחרי הכל, עכשיו את שיר שלי.
