מצד אחד היא רוצה "לשבת לדבר", מצד שני מבקשת שיצא לה מן הלב, ויש גם צד שלישי – חולמת עליו כל לילה וגם "שרה עליו" . שאלה לי לשרית אביטן: מה את רוצה מחייך? נשמע לך הגיוני המלל הזה? להאשים את הזמרת בחוסר הבנה בבחירת טקסטים?  אני לא מדבר על אינטליגנציה, אלא ביכולת לאבחן טקסטים אקראיים  על אהבה שבורה, כאלה שנכתבים ע"י משרבטים בעלי מוניטין בשוק.
אז ככה: שרית אביטן כנראה לא תקבל את המלצתי. בכל הקשור בבחירת שירים, היא תמשיך לסמוך על הטייס האוטומטי שלה ועל בעלי מקצוע שכותבים הכי אינסטנט. לא אאשים אותה, כי  היא זמרת "מזרחית" ליגת על (זוכת "דה פור"), שכל תכליתה – לסלסל רגש. מהבחינה הזו – אין לי הערות. במה שקשור לבחירה נכונה של שירים, היא עדיין סגורה בקופסת קטנה, מבלי יכולת לצאת ממנה. תן לה לחן עצוב וטקסט רדוד ותשאיר לה להפעיל את הסלסולים. זה בדיוק השיר הזה.

לפעמים צריך לשבת לדבר/ על מה יהיה מחר
ואם הפחד יתגבר/ אני חושבת עלינו
לפעמים צריך להיות/ ישיר אליך
זה לא הוגן שכל היום/ אני אשיר עליך
וחושבת עלינו
ואתה בא לי בכל לילה בחלום/ לשניה ומסתלק אפילו לא אומר שלום
בדיוק כמו שהלכת באמת/ בחרת לצאת לי מהלב
אז תצא גם מהראש/ ניסיתי להסתיר את הכאב
אין עוד מסכות ללבוש/ זרקתי עוד פרידה לאוסף
תמיד אתה חוזר בחורף/ אבל תבטיח שהפעם
לא תחזור