מי היתה צריכה יותר את הדואט? שרית חדד את אודיה אזולאי או להיפך? ניתן לזהות בקלות מגמה מסחרית של דואטים במוזיקה המזרחית בישראל. מהותה – חיזוק מותגים אמנותיים – שיתופי פעולה כאמצעי לחשיפה. דואט בין שני אמנים פונה לשני קהלים בו-זמנית, מה שמכפיל את החשיפה. אמנים ותיקים משתפים פעולה עם צעירים – הדור הוותיק נהנה מהתחדשות, הצעיר מרוויח לגיטימציה.  דואטים מקבלים בולטות ביוטיוב, ספוטיפיי, רשתות חברתיות.הקהל מגיב בהתלהבות לשילובים מפתיעים – מה שמוביל ליותר השמעות והכנסות מסטרימינג. פרט לכך ניכרת התרככות גבולות בין סגנונות – מזרחית כבר לא “נישה”, אלא מיינסטרים. על רקע העליה המטאורית של אודיה – נראה ששרית חדד לא תתלונן על השת"פ.
לעצם הדואט: השיר הוא טקסט חושפני ופרוע, שמביא סיפור של שברון לב, כעס, נקמה, והתעצמות מחודשת – כל זאת דרך קול נשי מוחצן, בועט, ומודע לעצמו. הוא מצטרף לגל של שירי פופ  עם גישה פמיניסטית נועזת, ביטויים קיצוניים, והומור שחור שמכסה על כאב אמיתי.
״עשית לי קראטה שברתי לך ת'דלת / רציתי אותך יותר בגלל שאתה בן אלף״ – פתיחה אגרסיבית וכואבת, שמשלבת אלימות פיזית וסמלית. השתיים צביעו משיכה לאדם רעיל – "בן אלף". הפרדוקס נדוש במיינסטרים הנשי – יש כאן מתח בין משיכה לכאב, בין חיבה לפגיעה.
״סט סכינים בבטן״ – דימוי חד וברור לפגיעה רגשית קיצונית. אולי בגידה, נטישה, השפלה. שוב – התיאור פיזי מאוד, כאילו הרגש חודר לגוף. ״רציתי להתחתן, חיכיתי ליום הולדת״ – מעבר פתאומי לתמימות או פגיעות – הרצון במחויבות, באהבה "נורמלית".הטון האירוני (או הטראגי) מגביר את העוצמה של ההתנגשות בין מה שהיא רצתה למה שהיא קיבלה.
"ושרפתי לו את הבגדים / והגעתי לתחתית של התחתית״ – גם כאן תגובה אלימה, פנטזיה של נקמה בשיא השפל. ״והתחלתי לעלות על עקבים / והתחלתי לעלות״ – רגע של העצמה נשית – לאו דווקא על עקבים במובן פיזי, אלא כמטפורה להתרוממות, חזרה לעצמה.
"ואתה לא ידעת שבזמן שאתה שם / מישהו משחק בלב שלי, עושה לי בלאגן" – הבגידה הכפולה – לא רק שהוא לא שם, אלא שבינתיים נכנס מישהו אחר לחייה, וזה גם לא מושלם. יש כאן כאוס רגשי שמועצם על ידי הסאונד והלחן במקור. "כמעט היה לי טוב, למה באת לי פתאום" – כמעט הצליחה להשתקם, ואז הוא הופיע – הפצעים נפתחים מחדש.
"הייתי איתו, הלכנו מכות, עושים מסיבה" – ערבוב של מין, אלימות ואירוניה. רמז ליחסים סוערים כדרך התמודדות. המילים יוצרות דימוי פרוע ומוקצן של זוגיות שנשענת על כאב וחגיגה בבת אחת.
"בחורות טובות צריכות לדעת לעצור… לתת לך להצטער" – הדוברות הופכת את היוצרות: היא שולטת – היא זו ש"נותנת" לו להישבר, להצטער. יש כאן מודעות עצמית מתוחכמת: היא גם קורבן, גם חזקה, גם נוקמת, גם כואבת.
שיר שמדבר את השפה של דור צעיר, כועס, פצוע – אבל כזה שגם יודע לצחוק על הפצעים שלו ולחגוג את ההישרדות.
זהו שיר שצועק את מה שנשאר פעמים רבות כלוא בלב. הוא גולמי, מתריס, סוחף – ומוכיח שכאב ואומץ יכולים ללבוש עקבים ולעלות לבמה. הגבול בין פואטיקה לבין גלוריפיקציה של אלימות רגשית/פיזית דק – השיר משחק על הקצה הזה, ובמו בשירים רבים בז'אנר הים תיכוני – חסר רובד נוסף אישי של שקט פנימי או עדינות – הכל מוחצן, דרמטי, מטורלל.
המוסיקה EDM מותאמת למועדונים, פופ עם רוח קצבית וסלסולים (חדד) מנותבת לנתיב המרכזי. בשירת דואט היא מאבדת ממד אישי והופכת מעין "חגיגה" של שתיים הטובות מן האחת, שמאפילות על הסיפור והמסר.

צילום: טל עבודי

שרית חדד אודיה בחורות טובות

עשית לי קראטה שברתי לך ת'דלת
רציתי אותך יותר בגלל שאתה בן אלף
עשית לי קראטה סט סכינים בבטן
רציתי להתחתן חיכיתי ליום הולדת

ושרפתי לו את הבגדים
והגעתי לתחתית של התחתית
והתחלתי לעלות על עקבים
והתחלתי לעלות

ואתה לא ידעת שבזמן שאתה שם
מישהו משחק בלב שלי עושה לי בלאגן
כמעט היה לי טוב למה באת לי פתאום
דפקת לי בדלת אבל הייתי איתו
הייתי איתו הלכנו מכות עושים מסיבה
הייתי איתו, הייתי איתו הלכנו מכות עכשיו אתה בא

בחורות טובות צריכות לדעת לעצור
באמצע לתת לך להישבר
בחורות טובות צריכות לדעת לא להיות
בקטע לתת לך להצטער

ושרפתי לו את הבגדים
והגעתי לתחתית של התחתית
והתחלתי לעלות על עקבים
והתחלתי לעלות

אודייה אזולאי פייסבוק

שרית חדד פייסבוק