בזמר הים תיכוני המקומי – הגברים הנבגדים בוכים יותר מאשר הנבגדות, אולי מהסיבה הסטטיסטית הפשוטה שישי יותר זמרים בז'אנר הזה מאשר זמרות. שרית חדד מייצגת נבגדת בטקסט שחוק ומרופט – איך איך הוא יכול היה לעשות לה את זה ולבגוד בה, ולא רק שסיפרו לה את זה, אלא שבמו עיניה, שומו שמיים, ראתה אותו מנשק אותה.
שרית חדד מעדיפה להישאר באזור הנוחות שלה. עוד שיר שדוף על הנושא שעולה על מסלולים תיכוני מוכר – בסלסול, בקצב, בצליל האלקטרוני. שיר מרקיד שאינו מיועד לכותל של דמעות אלא לרחבה של שמחות וענטוזים. יש בשירה של שרית חדד יסוד עממי אותנטי, אבל היא מבזבזת את הכישרון והייחוד שלה על מוצרי אינסטנט, שמשאירים אותה באותו אזור נוחות, שאם בעבר לא גרם לי להתרגש, הרי בהווה – ממש משעמם אותי.
אני נתתי לך / את הלב שלי/ ולא ספרת אותי/ כמעט נשרפתי / כשהם סיפרו לי/ שאתה לא רק איתי
איך כמו טיפשה / חיפשתי הוכחה/ לראות במו עיניי/ להיות בטוחה/ מבעד לעשן / וכל הבלגן / ראיתי אותך
והיית איתה/ היית איתה!
וזה שבר לי את הלב / עכשיו אני יודעת/ מאחורי הגב שלי/ איך פספסתי / את מה שהיה כתוב/ מול העיניים שליאיך כמו טיפשה / חיפשתי הוכחה/ לראות במו עיניי/ להיות בטוחה/ מבעד לעשן / וכל הבלגן / נישקת אותה/ ראיתי אותך!/ היית איתה!
