ניסיתי לכתוב ביקורת בלי להשתמש במילה קִיטְשׁ. לא הסתייע. אני מאמין שלאביב גפן היתה הבלחה בעניין אהבת הבריות, אחדות, ואמירה פופוליסטית של כולנו עם אחד ("אני אחיך אל תשכח"), מול מציאות אחרת לחלוטין. צריכים להודות: יש חלקים בעם שלחלוטין לא מרגישים "אחים" זה לזה. גם אם גפן חש רצון לומר/ לשיר את תחושתו הרגעית,  אני מזהה בשיר יותר התרפסות מאשר מהפך אותנטי. הטקסט שבלוני. הנסיון להתייפות בטקסט אסתטי, משאיר אותו  בשדה האהבה העצמית – "כמה יפה לראות את הגפן פורח בשממה". גפן עטף את המילים במנגינה נוגה יפה ולוטפת, המשרתת את דואט הרגש.
גפן מאמין, שהוא מסוגל לשנות דברים, אשרי המאמין. כיוצר-זמר הוא מעולם לא היה הזמר החשוב שצמח כאן מבחינת מעורבות אומנותית חברתית ופוליטית. בשיר הזה מנסה גפן לשאת חן באמצעות הזמר אברהם פריד.  הגם שאני מאמין, שהיתה לו איזושהי הארה, אני מזהה כאן יותר מהלך פופוליסטי.

אביב גפן אברהם פריד בצורת מילים

חומות הנפש נסדקות וקרן אור חוצה/ כמה יפה לראות את הגפן פורח בשממה
גם איש ספקן נושא עמו איזו תפילה קטנה/ בזמן בצורת כשחיכינו לגשמי ברכה
גם אם אתה דואג נורא/ אל תאבד את התקווה ותאמין באהבה
אין שלום ואין שלווה/ גם אתה פוחד ומר/ אני אחיך אל תשכח/ גם אם אתה קצת מרוחק
גם בעיני העצומות שמעתי את קולך/ קראתי לי להתארח באוהל בדידותך
הינו להבות קטנות במדורה אחת גדולה / שכחנו שבזמן בצורת הכול בוער נשרף
גם אם אתה דואג נורא/ אל תאבד את התקווה ותאמין באהבה
אין שלום ואין שלווה/ גם אתה פוחד ומר/ אני אחיך אל תשכח
גם אם אתה קצת מרוחק/ בזמן בצורת

אביב גפן – פייסבוק