מפגש מפתיע? מה לו ולו? המוסיקה מדלגת על השאלה. מקשיבים ומקבלים תשובה אפילו קלישאתית כמו – טובים השניים, כשהלבבות מדברים. אהרן רזאל ובן ארצי שרים בדואט מהלך של מסע פנימי וחיצוני כאחד, שמתאר תהליך של גדילה, עזיבה, פרידה והתמודדות עם מרחק וגעגוע. יש בו שילוב בין מוטיבים של נדודים, חיפוש עצמי, חלום ותחושת שייכות רכה אך כואבת.
זה שיר על עזיבה וגעגוע של בן מהבית (צבא? רילוקיישן? התבגרות).הדובר הוא הורה/אהוב/עצמו המבוגר, שמלווה מרחוק באהבה. המסע הוא לא רק פיזי, אלא מסע נפשי לגילוי עצמי, שבסופו חוזרים אל הבית, אל האמונה, או אל האהבה הפשוטה."יוצא אל העולם, עם בוקר אור ראשון זכור, לכל דבר יש זמן, לכל דבר מקום" – רגע של התחלה: יציאה לדרך, אולי מהבית, אולי מהילדות. "בוקר אור ראשון" מסמן התחלה חדשה, תמימה, אופטימית.הקריאה לזכור – כמו עצה מהורה, מדריך או מצפון – יש סדר לדברים.
עלה אל ראש ההר, חצה את הנהר זה עוד רחוק, אתה יודע, אם לא היום אז מחר" – הידיעה שהיעד עוד לא בהישג יד מדגישה סבלנות והתמדה. יש כאן ציפייה לייעוד או תשובה, אך היא מתעכבת.
"הולך בעקבות חלום, ראית גשר ואוצר, המשכת כל הדרך, לא מצאת שום דבר" – היסחפות אחרי אשליה – "גשר ואוצר" מסמנים הבטחה ריקה.. הנחיתה כואבת: אין שם כלום. "חוזר על עקבותיך אל דרך העפר אתה נרדם בתחנה, זה שוב אותו חלום מוכר" – חזרה אחורה, תחושת כישלון או עייפות.. ה"תחנה" מסמלת ביניים, לא יעד. יש כאן מעגליות. אולי לא לומד מטעויות, אולי תקוע בתבנית רגשית.
"נפרדים עכשיו, ניפגש מחר בסוף אנחנו כאן, אתה יודע נפרדים עכשיו, בלב זה קצת מוזר אני מתחיל להתגעגע כבר" – פזמון שמציג פרידה רכה, זמנית לכאורה – אבל טעונה רגשית. "נפגש מחר" אולי נחמה עצמית."כבר מתגעגע" – מעיד על קשר עמוק, אולי פרידה בין הורה לילד, בן לאהובה, או מסע רוחני מעצמו.
"תקרא את המכתב, שישאירו על ספסל תפגוש את המלאך, שיאמר לך 'תגדל'" – מסרים ממישהו שאוהב – אולי נעלם, או מחכה. "מכתב על ספסל" = חוכמה/תזכורת שמחכה בדרך."המלאך" – אלמנט מיסטי או מטאפורי – קריאה להתבגרות, לאחריות.
שיא של עדינות ואינטימיות: "בוכה אל תוך הלילה, צוחק אל הזריחה, שמכסה אותך בטל, כמו שאני כיסיתי אותך".הדובר (אולי דמות הורית) מספר על המעקב מרחוק – האהבה שממשיכה גם כשהמרחק קיים.
"הלילה יורד במקום לא מוכר אתה קצת מפחד, עד שאתה נזכר יש אחת כאן בבית, מתפללת לשובך אתה כמעט יכול לשמוע איך היא לוחשת תפילה" – מול תחושת ניכור ומתח – "מקום לא מוכר". הוא "נזכר שיש מי שמתפלל" – המשכיות רגשית שמעניקה שייכות, תקווה, עוגן. התפילה כמעט נשמעת – חיבור עמוק, רוחני, אפילו אם פיזית אין מגע.
הוא מצייר מסע אוניברסלי של כל אדם – בין חלום למציאות, בין אכזבה לתקווה, בין פרידה לתפילה.הקסם שלו טמון ביכולת לשדר רוך בתוך כאב, תמימות בתוך חוכמה.
אהרון רזאל את בן ארצי שרים שיר עדין, מלודי להפליא, שמצליח לגעת בלב ובבטן בנינוחות נטולת דרמה. .
המוסיקה מכילה את עומק המסר במנגינה של שמכילה את התחושה, שיש בה חיבוק בין שני קולות שעולים בקצב על נתיב מרכזי ומשדרים הרמוניה יפה של חסד ונחמה.
אהרן רזאל ובן ארצי נפגש מחר
יוצא אל העולם, עם בֹּקר אור ראשון
זכֹור, לכל דבר יש זמן, לכל דבר מקום.
עלה אל ראש ההר, חצה את הנהר
זה עוד רחוק, אתה יודע, אם לא היום, אז מחר.
הולך בעקבות חלום, ראית גשר ואוצר,
המשכת כל הדרך, לא מצאת שום דבר
חוזר על עקבותיך אל דרך הֶעפר
אתה נרדם בתחנה, זה שוב אותו חלום מֻכר.
נפרדים עכשיו, נִפָּגש מחר
בסוף אנחנו כאן, אתה יודע
נפרדים עכשיו, בלב זה קצת מוזר
אני מתחיל להתגעגע כבר
תקרא את המכתב, שישאירו על ספסל
תפגֹש את המלאך, שיאמר לך 'תגדל'
בוכה אל תוך הלילה, צוחק אל הזריחה,
שמכסה אותך בטל, כמו שאני כיסיתי אותך.
נפרדים עכשיו..
הלילה יורד במקום לא מֻכר,
אתה קצת מפחד, עד שאתה נזכר,
יש אחת כאן בבית, מתפללת לשובך
אתה כמעט יכול לשמוע, איך היא לוחשת תפִלה
פזמון: נפרדים עכשיו
