בשיר הפותח "לנשום" שר אוהד חיטמן – "יום אחד בבת אחת נמוג הילד שחלם/ שיום יבוא ובו יגדל להיות מלך העולם", ואני שומע כאן, בצבע הקולי, את דודו עוזי חיטמן ז"ל. הכישרון עבר במשפחה.
לאורך האלבום אני מתפעל מהכישרון המלודי שלו. לעיתים יוצאים לו שנסונים מענגים. "אקרא לך דודי" הוא שנסון. ("את שאהבה נפשי אני ביקשתי/ לבסוף מצאתיה והיא מונחת לפניי") המנגינה – אולטימטיבית. סלעית להב קישטה בצליל אקורדיון. "איזה יום יפה" נשמע כמו שיר מתוך מחזמר. שילוב של טון מתגעגע נוגה וגם עוצמה אופטימית. העיבוד הוא בנוסחים הקלאסיים – מעטפת כלי מיתר שמעניק לבוש יפה לשיר מלהיב. וטון קולו אומר – זה בעצמותיו. ה"מסע" מוביל ל"להישאר", ניסיון לסכם תחנות כדי להגיע למסקנה אופטימית – ביטחון בדרכו. השיר מתחיל בהילוך שני, תופס תאוצה. חיטמן מחליף הילוך, מגביר קצב, מגיע עד כמעט שיא במלודרמה האישית לשכנע שהוא בטוח בדרכו. לפי השיר, הוא יישאר.
"אם אתה עוד כאן" הוא עוד מלודית אהבה-געגועים רומנטית עצובה מכניעה. אמרנו שנסון? – זה עוד שנסון פסנתר כובש במיוזיקל של המסע. "יבשה בקרוב" הוא מהלך מלודי קצבי שונה, שילוב של ים תיכוני וקלטי בעיבוד והפקה שהם ערך מוסף לשיר. למעשה – פזמון מהסוג הקלאסי שאומר: "כשיבוא/ ייטמע בי געגוע טוב/ שלא יוכל לעזוב".
חיטמן כותב כפזמונאי מיומן – בחריזה הסימטרית, במנגינות הקליטות, בעיבודים ההולמים. כשהוא שר בלדות פסנתר, הוא הכי קרוב אצל עצמו. גם כשלפעמים הוא נשמע מעט נוטף רגש ומלודרמטי כמו – ב"אין שום דבר יותר חשוב משנינו" – זו עדיין מנגינה אחת ויחידה.
חיטמן עושה שימוש במילים של נועם חורב ב"השנה החדשה שלי", בקשה לימים טובים יותר, ואולי, מעבר לבקשה – ביטחון שבוא תבוא עליו שנה טובה. נשמע כטקסט ברירת מחדל. המוסיקה הסימטרית המתנגנת בקלות נעימה נשמעת יותר כמו חזרה על תבנית מוסיקלית מוכרת מאשר מבטאת אמת מהלב.. מצד שני, פופ קליט, ניחוח פלמנקו, קל וידידותי למשתמש, לכביש הראשי.
יותר משכנע "לא גבה ליבי" (מילים: יואב גינאי) – מתחיל מאופק יותר, בחספוס קולי ומגיע לשיא הרגש. מנגינה אולטימטיבית וטקסט אמיתי ("ולא הלכתי בגדולות ונפלאות ממני/ כל שאבקש הוא להאיר תמיד פני") אייל הלר – עושה כאן נפלאות בגיטרות וגם צליל הקנון של אמיר אלייב – לווית חן.
הסיום הוא תפילה אינטימית. ב"מודה אני". חיטמן שר" "בונה לי חלומות לעוד הרבה שנים, חלומות קטנים" לא ממש פרפרזה על תפילת "מודה אני", אבל מבחינת הכוונה – חיטמן שם. ההודאה בכישלון היא בערעור האמונה, בכישלון לשמור עליה בעקביות ("מודה אני שכשלתי ונפלתי לפניך"). שיר שמורכבותו נובעת מפשטותו – גם במוסיקה. נפתח אקפלה, כמו כדי להדגיש את החשיפה הבלתי אמצעית מול הבורא. הקו המלודי משרת את הקול הפנימי. תוספת הפסנתר, צ'לו, קונטרבס היא חלק מהקונטקסט הפניה לאלוהים, שדורש אינטימיות. אין כאן להיט לפיזום מענג, אלא תפילה להצטרפות נוגה, מזככת.
ככה לא כותבים היום מנגינות. מצד שני – ככה לא כל אחד יכול לכתוב מנגינות. אוהד חיטמן בחר לקרוא לאלבומו החדש "המסע", שם שאפתני, אבל אחרי ששמעתי 13 שירים, לא כולם שווים ברמתם, יש תחושה שחיטמן כתב את המיוזיקל של חייו נכון לעכשיו. מה שביקש, מה שעבר, מה שמימש, מה שאוהב. מה שרוצה מכאן והלאה.
שירים: לנשום, אקרא לך דודי, איזה יום יפה, להישאר, אם אתה עוד כאן, יבשהה בקרוב, תרגיש, המסע (זמרת אורחת: ענת בן חמו), אין שום דבר יותר חשוב משנינו, השנה החדשה שלי, לא גבה ליבי, גלים, מודה אני.
כל המילים והלחנים: אוהד חיטמן מלבד "להישאר", "השנה החדשה שלי" מילים – נועם חורב, "השנה החדשה שלי", "לא גבה ליבי" – מילים: יואב גינאי)
עיבודים: גיל פלדמן ואוהד חיטמן
הפקה מוסיקלית: גיל פלדמן
תגובה אחת
תקליט מעניין מסקרן עם כל כך הרבה מוסיקה מרגשת,ניכר על אוהד חיטמן כי המוסיקה נוגעת בכל רמח איבריו,הוא נוגע גם במוסיקה קלאסית,אני יודע גם שהוא חיבר מוסיקה למחזמר ולהצגות תיאטרון. כמו התקליט הקודם שלו שנחרש אצלי עד היום כך גם זה, אשמע אותו אתרגש ואפילו אזיל דימעה.