השיר של גדעון כפן הוא מהסוג הקלאסי, שמזמין גרסאות חדשות. הנה אחת שמאירה את השיר באור חדש נפלא – זו של הצמד אור קדישזון ואור שחר, הקוראות לעצמן "אור".  מבוגרים שרים שירים על ילדותם. כמו שהילדים שנמים לא רוצים לדעת, הם (הילדים) לא ירדו לסוף דעתו של המבוגר ששר "הייתי פעם ילד השדה אף פעם לא בוכה ורוצה הכל לשכוח", מתגעגע לימים של תום. גדעון כפן וזאב טנא כתבו את המילים לשיר שיצא ב-1989. זה שיר למבוגרים מתגעגעים, שיר יפהפה על ילדות.
האינטרפרטציה של "אור" מצדיקה החזרתו של השיר. השתיים  צובעות אותו בצבע נוגה, בטון מהורהר חלומי משהו, בהרמוניה טהורה, מזקקות ממנו את התוכן הפנימי שלהן,  משדרות בניקיון מופתי  תחושת הגעגועים לילדות של שדות. העיבוד המעודן משאיר אותן בקווי המתאר העדינים שלהן,  שהופכים את ההתרפקות למפעימה.

** אור קדישזון ואור שחר הן  בנות זוג החולקות שם זהה, תאריך יום הולדת זהה ויצירה משותפת . הן הוציאו עד עתה ארבעה שירים לתחנות הרדיו

אור ילד השדה

כשהילדים נמים זה לא תמיד / שהם רוצים לישון / הם לא רוצים לדעת / כשהאצבעות עוברות / בתוך שערותיך הרכות / הן רק רוצות לגעת
הייתי פעם ילד השדה / אף פעם לא בוכה / ורוצה הכול לשכוח / לראות את העשב שגדל / איך נחל מתפתל / ובתוך חלום לשקוע
כשהמחשבות עוברות / בתחנות הראש מבלי לצפור / כמו מתוך קדחת / זרם של מילים סתומות / שוטף את הגבולות בין כן ולא / אני רועד מפחד
הייתי פעם ילד השדה / אף פעם לא בוכה / ורוצה הכול לשכוח / לראות את העשב שגדל / איך נחל מתפתל / ובתוך חלום לשקוע
עכשיו אני לבד / אוחז ברגעים שנשארו / שעוד רוצים לגעת / רחוק מן השדה / אני עוד/ מחפש / את השבילים / שאז גילה הנער.
הייתי פעם ילד השדה…