אז מה הבעיה עם אהובתו של אור עמרמי ברוקמן? לאור פתרונים. היא מתוסכלת, מסתתרת מהשמש, מחביאה לב "בתוך קופסת גפרורים", והא לא רק לוקח על עצמו לעודד אותה כאוהב, אלא גם מנסה פסיכולוגיה – "אם לא תבכי לי בעיניים/ זה יכאב הרבה יותר".
עמרמי לא נכנס לרזולוציות של מצבה הנפשי. חשוב לו לשיר את תוגת אהבתו. מבחינה זו הבלדה עולה על נתיב צפוי. החסר בסיפור מתמלא בקולו הנוגה ובמנגינה שמעצימה את הסיטואציה, שהוא חווה. יש בה שילוב של כאב, דאגה ותשוקה.
מה שמיוחד אצל אור עמרמי ברוקמן השירה הרגישה שמשדרת באיפוק יפה את תחושותיו. המנגינה והשירה מתחברים לשיר אהבה רגשני יפהפה בעיבוד פונקציונאלי שמעניק לשיר עומק דרמטי.
אחזור על ניסוח שכתבתי באחת הביקורות הקודמות על הזמר המצוין הזה: עמרמי ברוקמן מצליח להמחיש עוצמת הפער שבין החסר לכמיהה למגע. המנגינה מכילה את עומק הכאב. רכות מדוכדכת מול זעקה נואשת. גם אם אי אפשר להביע את מלוא תחושת הגעגוע – משהו ממנה עוברת באמצעות המוסיקה המרגשת הזו.
אור עמרמי ברוקמן שמש מעלייך
מה יהיה איתך את לא יודעת מה זה שקט
את מסתכלת במראה ואז חוזרת אלי
אתן לך את היד תראי הכל בסדר
את לא צריכה להיבהל אני כאן כל הזמן
רגע לשחרר ולסדר ת'חדר
להסתכל על התמונות ולהיזכר בעבר
את לא צריכה ללבוש שמלה כדי להיות כוכבת
אני אוהב אותך עכשיו
וכשהשמש מעלייך את מנסה להסתתר
אם לא תבכי לי בעיניים / זה יכאב הרבה יותר
אני אשמור עליך כמו בית / אני אשמור גם כשקשה
אני אוהב אותך עדיין / וכל יום הרבה יותר
מה יהיה איתך את לא יודעת איך לברוח
את לוקחת לך כדור בשביל לראות כוכבים
הפעם תנסי להתמודד בכוח
אני מבטיח שבסוף זה יעשה לך נעים
בעיניים זה אפור ואת רוצה לצרוח
את הלב את מחביאה בתוך קופסת גפרורים
מחכה לאהובך אבל גם הוא יודע
שאת לאט כבר מתחילה לצאת מהכלים
