"זה מכבר אין איש מחכה לי שם" שר אושיק לוי ללחנו של מתי כספי. שיר שמדבר על אפסות הקיום, על החיים הקצרים, שמסתיימים בלא-כלום – "עוד שבוע? עוד חודש? עוד שנה?"
ויש כאן שורה שאומרת: "אחריי מותי עוד יהיה משהו בעולם/ מישהו יאהב מישהו, מישהו ישנא". האם הפרשנות של מתי כספי נותנת ביטוי לשיר? האם טון הגעגועים של אושיק לוי הלם את רוח השיר? אלה שאלות שבדרך כלל מעסיקות, כשמדברים על הלחנת שירי משוררים. לפעמים המשורר התכוון לדבר אחד, המלחין הלך לכיוון אחר. מי שמחפש אינטראקציות מושלמות לשווא יחפש. אבל בשיריה של לאה גולדברג קיים לא רק מקצב חיצוני שריתק את המלחינים, אלא גם ריתמוס פנימי כזה כאילו המילים שרו את עצמן. מילים שמגיעות, שנוגעות. משרטטות תחושות, על רקע נופים. מציירות נופים מתוך מגע תחושתי. תקשיבו לביצוע של שלומי שבן שצילמנו ב"ימי זמר בחולון". גם כאן התחושה מגיעה.
אושיק לוי זה מכבר
זה מכבר אין איש מחכה לי שם.
ואם אין ים, הרי אין גם ספינה.
הדרך קצרה. החוג צומצם.
ובכן מה?
עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה.
אחרי מותי עוד יהיה משהו בעולם.
מישהו יאהב מישהו. מישהו ישנא.
הדרך קצרה. החשבון לא הושלם.
ובכן מה?
עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה.
הטל נופל, ערב צונן על פני.
על פרשת הדרכים הקרובה אותה תחנה.
מחר אני אתעורר ואפקח את עיני –
אלוהים אדירים.
עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה
שלומי שבן – זה מכבר
