אל תשאלו את אייל גולן איך לא נקעה נפשו מהטקסטים האלה, שהפכו כבר תת ז'אנר במוסיקה הים תיכונית – זה של הגברים בוכים בלילה. גולן כנראה מזהה, שעדיין זה מה שהולך בדוכני המוסיקה הזו, ואם יש ביקוש, אז יהיה גם היצע.  יספק את הסחורה. איך? עושים שימוש חוזר באותם חומרים:  ארזה מזודה, אולי בוגדת בו עם מישהו, ביחד היו שלמים, אז איך נגמרה האהבה. מילא המיחזור והלעיסה של הנושא, לפחות שמור על אחידות בסגנון. אבל גם זה לא: עובר מגוף שני ("ואת אמרת") לגוף שלישי ("והיאי בשלה").
התיזמור האוריינטאלי הטיפוסי של יעקב למאי (גם הוא ממחזר!) מנסה לשדרג את השיר החלש בצלילי מיתרים סוערים. המלודיה והסלסול בטון נמוך אמורים לשדר עצב, אבל גם בטון הגבוה יותר, אני לא משתף בצער הזמר.  פעלולי העיבוד לא יצילו מהשיממון. התחושה היא שאייל גולן כבר שר על טייס אוטומטי. אני לא מצפה שימציא עצמו מחדש, אבל לפחות  שייקח שירים חדשים מקוריים, ולא ישכפל את עצמו עד לעייפה.

אמרת לי שאת עוד אוהבת/ וארזת מזוודה
אמרת את חייבת ללכת/ ילדה אבודה
חכי תני לי רק להגיד לך מילה/ אני מתחנן פה והיא בשלה
אני כבר לא שלה
אני יושב בלילות וחושב מה איתה/ אולי לבדה או חולקת מיטה
אהבה שהייתה איך נגמרה/ את זוכרת ביחד היינו שלמים
אז למה ארזת חלום של שנים/ תמיד את תהיי אהבה ראשונה
אמרת לי היום את עוברת/ רק לכמה דקות
לקחת לך תמונה למזכרת/ השארת לי דמעות
חכי תני לי רק להגיד לך מילה

אני מתחנן פה והיא בשלה.  אני כבר לא שלה
אני יושב בלילות וחושב מה איתה
אולי לבדה או חולקת מיטה/ אהבה שהייתה איך נגמרה
את זוכרת ביחד היינו שלמים/ אז למה ארזת חלום של שנים
תמיד את תהיי אהבה ראשונה