אייל גנדלר מבקש לשתף אותנו בגעגועי אהבתו. הבנאדם חולה אהבה, שיכור מאהבה, נמצא בתוך במעגל של אכזבות, תהיות, תקוות. זה אמנם אינו שיר מז'אנר הגברים הבוכים בזמר הים-תיכוני, אבל בגדול – שום דבר מקורי. נקודות זכות: באהבה אין הרבה מה לחדש, אם אינך קרוץ מחומרים של משוררים ייחודיים, אתה ממחזר בצורה כזו או אחרת אותם סימפטומים של המחלה.
יופיו של השיר בתוגת המלודיה, בטון הרך-מדוכדך, במנגינה מלו-מלנכולית המתיידדת, בהפקה אקוסטית שמייצרת אווירה מלנכולית מלטפת. האיכות של גנדלר היא ביכולת ליצור אינטימיות משלו, בהבעת רגש שאינה משקרת.
גנדלר ממשיך כאן את הקו של שירי הקודם "חוזרת אלי", שהצטין במהלך מלודי מבהיר תחושות. החדש – אינו מפתיע בניואנס מוסיקלי ייחודי, אבל קיימת בו המשכיות קוהרנטית לקו האינטימי שלו.
בימוי ועריכה: מורן מורדי, צילום: אלון דניאל , מפיק: עומר צוברי
תסתכלי לי בעיניים / קרוב עכשיו/ תעצרי לי את הזמן/ כמו שאת יודעת.
יש לי זמן לטעויות/ למחשבות ולשברון/ לקום מוקדם מדי בבוקר ,
וכשנשביתי בעינייך בלילה/ שרת לי בקולך…
תסתכלי עליי…/ אני רועד ומתנדנד/ מצד לצד כמו ילד/ כמו שיכור מאהבה
אני כל כך חלש / כשאת יושבת לידי/ אני כולי שלך/ אני כאן רק איתך
אנ'לא יכול להוריד את המבט שלי ממך/ לא משנה מה אעשה,
התעוררתי מצביטה של געגוע/ מהיום שבו פגשתי בליבך…
אותו חלום חוזר אליי/ עטוף בעודף שאלות/ ואם זה הדדי,
תגידי משהו לפחות…/ תסתכלי עליי…/ אני רועד ומתנדנד/ מצד לצד כמו ילד ,
כמו שיכור מאהבה/ אני כל כך חלש / כשאת יושבת לידי/ אני כולי שלך / אני כאן רק איתך
אנ'לא יכול להוריד את המבט שלי ממך/ לא משנה מה אעשה/ התעוררתי מצביטה של געגוע,
מהיום שבו פגשתי בליבך…
אולי בדמיון אחר/ את גם בתוך סחרחורת של תקוות/ אכזבות או תהיות,
מהחדר במלון, למסדרון/ לעוד שיר שלא תדעי שהוא עלייך לעולם…
אנ'לא יכול להוריד את המבט שלי ממך/ לא משנה מה אעשה,
התעוררתי מצביטה של געגוע/ מהיום שבו פגשתי בליבך…
אולי היום אצליח לדבר איתך יותר/ להתקרב טיפה קרוב יותר… לגעת בכל הדברים שרק יודעים,
כשמדברים בלילה, אולי הלילה…
