ושוב, תודה לקהל. הגלובוס הסתובב  והמיליונים לעגו לצוותי השופטים. מתברר שגם לחרומות ולשנאות יש גבולות. המוסיקה ניצחה. "מישל" ונועם בתן ניצחו. לא מקום ראשון, אבל השני הוא ניצחון ענק למדינה שבגללה 5 מדינות החרימו את האירוויזיון.
הסיפור הגדול של הערב היה כמובן הניצחון של דארה עבור בולגריה עם השיר “Bangaranga”. סוכנויות ההימורים דירגו את פינלנד  כמובילה, אך הופעת הקלאב־פופ המתפוצצת של בולגריה התחברה בצורה עצומה גם לקהל בבית וגם לשופטים. הבמה הייתה רועשת, כאוטית, –  מאוד אירוויזיונית, אבל בגרסה קולעת לעידן הטיקטוק.
השיר הבולגרי נחשב אצל רבים שטות ששווה הרבה אפסים, אחרים טענו שזה השיר הכי ממכר של השנה. ההיסטוריה של האירוויזיון בדרך כלל מתגמלת שירים שאנשים זוכרים מיד — ו“Bangaranga”  הצליח בזה.
אירוויזיון 2026 הצליח משום שהוא הרגיש בלתי צפוי ובלתי נשכח. לא היה מועמד ברור לניצחון, הבימוי היה שאפתני, וכמה מההופעות כנראה יהפכו לאהובות על המעריצים במשך שנים.

• דלתא גודרם העניקה לאוסטרליה אחת מהופעות האירוויזיון החזקות ביותר שלה אי פעם עם “Eclipse” – שירה מדויקת, בימוי קולנועי ונוכחות של כוכבת אמיתית.
• פינלנד סיפקה טירוף אירוויזיוני טהור  תוך שימוש באפקטים של להביורים ואנרגיית רוק־כינורות תיאטרלית. זו הייתה כנראה הופעת הקהל האהובה ביותר בתוך האולם.
• צרפת הביאה אלגנטיות ודרמה קלאסית בסגנון שאנסון. .
• איטליה הצליחה להקסים את הצופים באופן מפתיע עם חמימות רטרואית ואותנטיות.

  וינה הייתה מארחת מצוינת. העיר אימצה לחלוטין את תרבות האירוויזיון תוך שמירה על הזהות הקלאסית והאלגנטית שלה – קישוטי קשת בענן, מרחבים ציבוריים בנושא אירוויזיון, מתחמי מעריצים ואווירה חמה במיוחד ברחבי העיר.איכות ההפקה עצמה הייתה גבוהה מאוד: בעבודת מצלמות מהירה, במת לד ענקית, מעברים חלקים, מיקס סאונד חזק ואיכותי, עיצוב תאורה דרמטי.

  לא הכול עבד בצורה מושלמת.המנחים, במיוחד בקטעי הבמה המרכזיים, קיבלו תגובות מעורבות בשל הומור מביך וקצב לא אחיד. חלק מהצופים גם הרגישו שהתוכנית הייתה ארוכה מדי  אפילו בסטנדרטים של אירוויזיון. עבור מעריצי אירוויזיון ותיקים, אירוויזיון 2026 תפס את הזהות האמיתית של התחרות טוב יותר  מתחרויות השנים האחרונות באווירה מוזרה, מרגשת, מצחיקה, דרמטית.