איתי דדון רץ אל הפסנתר

איתי דדון – רץ אל הפסנתר

"רץ אל הפסנתר” הוא שיר על יציאה מהחדר הסגור אל העולם הפתוח, בלי לוותר על הרגישות שהייתה שם מלכתחילה. זה פופ מלודי שמכוון ללב, לא דרך דרמה גדולה אלא דרך תנועה מתמדת קדימה – שיר שמתאים לנסיעה, אבל בעיקר לדרך פנימית של מישהו שלמד להפסיק להסת

מילים: איתי דדון לחן: אלון אוחנה ואיתי דדון גיטרות: עידן אמסלם בס: גולן פרחי עיבוד, הפקה מוזיקלית, קלידים תכנותים וקולות: אלון אוחנה
4/5

לב השיר של איתי דדון נמצא בתנועה ברורה בין שני מצבים נפשיים – עבר – בריחה פנימה "כשהכאב הייתי רץ אל הפסנתר / … מסתתר”. הפסנתר משמש מקום מחסה, טיפול עצמי, חדר סגור שבו אפשר לעבד כאב לבד. מול העכשיו – יציאה החוצה: "היום אנחנו כאן ביחד נתמודד / נצא אל העולם”. אין ויתור על הרגישות, אבל יש בחירה בהתמודדות משותפת, פתוחה, לא מפוחדת. זהו שיר על התבגרות רגשית: לא ביטול הכאב, אלא שינוי הדרך להתמודד איתו.

הבתים  שופעים בדימויי טבע – שדות, ים, שקיעות, ירח, כוכבים, שמיים, מים. הטבע כאן אינו רק תפאורה אלא השתקפות של מצב נפשי: כשהלב נפתח – העולם “פורח”. כשהפחד נרגע – הנוף מתרחב. מוזיקלית יש תחושה של נסיעה פתוחה, חלון למטה, מבט רחוק – מה שמתאים מאוד להגדרה של שיר נסיעה על נתיב מוזיקה מרכזי.
הפסנתר הוא אלמנט חזק כי הוא גם כלי יצירה, גם מקום מפלט, גם דרך לביטוי רגשי. הבחירה לשיר "רץ אל הפסנתר מדגישה דחיפות וכאב, אבל בפזמון החוזר מתרחש שינוי:פעם: פתרון לבד, כאב קטן, עצב מסתתר, היום: "ביחד נתמודד”, השקעה עצמית, הפסקת פחד. הפסנתר לא נעלם – הוא פשוט מפסיק להיות מקום מחבוא והופך לנקודת מוצא.
נימת השירה  של איתי דדון משלבת עצבות עדינה, כמעט נוסטלגית, עם עוצמה לא דרמטית מדי. הקול לא נשבר. הוא מתעקש להחזיק תקווה, וזה מה שנותן לשיר אמינות. זה לא הכל יהיה מושלם, אלא אפשר להתקדם גם עם מה שיש.
המבנה המוזיקלי תומך במסר – קצב זורם, מלודיה ברורה, לא מתוחכמת מדי שמרחיבה את התחושה. אין כאן שבירה חדה או קונפליקט מוזיקלי – הכול נע קדימה, כמו כביש פתוח.
"רץ אל הפסנתר” הוא שיר על יציאה מהחדר הסגור אל העולם הפתוח, בלי לוותר על הרגישות שהייתה שם מלכתחילה. זה פופ מלודי שמכוון ללב, לא דרך דרמה גדולה אלא דרך תנועה מתמדת קדימה – שיר שמתאים לנסיעה, אבל בעיקר לדרך פנימית של מישהו שלמד להפסיק להסתתר.

*** איתי דדון, יוצר וזמר בן 41 מקיבוץ אלומות שבצפון, מגיע אל המוזיקה עם סיפור חיים שהדחיק את החלום להיות מוזיקאי – עד שניתוח מורכב שעבר באמצע החיים שינה את מסלולו מן הקצה אל הקצה.
הסינגל החדש "רץ אל הפסנתר" שנכתב והופק יחד עם אלון אוחנה, מסכם מסע של שינוי פנימי עמוק. זהו שיר על התקופות שבהן המוזיקה הייתה עבורו גם מפלט וגם משענת ועל הבחירה לצאת משם אל חיים מלאים יותר.

איתי דדון רץ אל הפסנתר צילום, בימוי ועריכה: בן פלד

עכשיו יש שדות
יש ים מולי פורח
עכשיו זה זמן להתאהב
לצאת להיות שמח

עכשיו הלב נפתח
אל העולם לא מאחר
עכשיו הכל נרגע
זוחל מהר רוצה יותר

ויודע זה הזמן לא סתם אנחנו כאן

פזמון:

ופעם כשכאב הייתי רץ אל הפסנתר
לפתור כאב קטן או עצב מסתתר
היום אנחנו כאן ביחד נתמודד
נשקיע בעצמנו נפסיק כבר לפחד

עכשיו יש שקיעות
אני רואה את הירח
עכשיו הכוכבים שלי
שרים לי שיר שמח

זה זמן לטרוף את העולם
לא למלא סתם חסרונות
עומד כל יום על צלע הר
מפיל את הבעיות

ומחייך חיוך קטן זו השמש של כולם

פזמון:

ופעם כשכאב הייתי רץ אל הפסנתר
לפתור כאב קטן או עצב מסתתר
היום אנחנו כאן ביחד נתמודד
נשקיע בעצמנו נפסיק כבר לפחד

שכאב הייתי רץ ומסתתר
סוגר את הנשמה בחדר מתפורר
היום אנחנו כאן אולי כבר נישאר
נצא אל העולם נמאס כבר לפחד

ושמיים
כמה שמיים
ושמיים
כמה שמיים
והמים
כמה מים

פזמון:

ופעם שכאב הייתי רץ אל הפסנתר
לפתור כשכאב קטן או עצב מסתתר
היום אנחנו כאן ביחד נתמודד
נצא אל העולם נפסיק כבר לפחד

איתי דדון פייסבוק

share

1 אהבו את זה

share

1 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן