יש מצב שהבנאדם "רב עם השפיות" שלו? שפיות היא מונח משפטי המצביע על היותו של אדם בעל כשירות נפשית מספקת כדי לשאת באחריות פלילית למעשיו. כלומר, שיכולתו של אותו אדם להבדיל בין מציאות לבין דמיון ולהפעיל שיקול דעת סביר היא טובה מספיק בשביל לשאת באחריות פלילית. האם לכך התכוון כותב הטקסט כשמסר לאיתי לוי את הדימוי המופרך הזה ("רב עם השפיות")? תרשו לי להטיל ספק.
לפי מצב רוחו של איתי לוי בראיונות הטלוויזיונים האחרונים איתו – נראה שמצב שפיותו יותר מבסדר. מצד שני אני לא פסיכולוג וגם לא הייתי ממליץ לסמוך על הברמן. לפי הטקסט שכתבו ללוי, הבנאדם נגמר בכל סוף יום, אינו ישן, לא יציב (או בלשון השיר – לא חי בשלום עם הנורמליות שלו) , נלחם בעצמו, אבל הנפש לא ממש חיה איתו בשלום. זה עדיין אינו מעיד על חוסר שפיות.
נאמר זאת כך: גם אם זה לא הוא, לוי מתייחס לתפקיד כאילו הוא ידע למה התכוון המשורר. השיר הזה מאפשר לצאת מהאזורים הקונבנציונאליים של הז'אנר (האוהב המתקרבן מול אהובתו) ולעסוק בעצמו. המבנה המוסיקלי מצליח ליצור מומנט אמוציונאלי המעיד על סערת נפש. איתי לוי סומך על הכותבים שיספקו לו סחורה ראויה. הוא אינו "חופר" ובודק עד כמה היא אמינה וכמה היא שרבוט של מילים כדי לייצר דרמה. מכל מקום, איתי לוי נשמע יותר "אריה שואג" מאשר בלתי שפוי.
איתי לוי השפיות שלי בימוי: לירן סגל צלם: עופר בן יהודה
פרצוף מרוח באיפור מלא עשן כלום לא ברור/ אני יושב בבר שבור כמו השירים שלי
אני אומר לו נו תמזוג, טוב שהברמן פסיכולוג/ הוא מדבר ואז מכין לי תתרופה שלי
ואיך בסוף כל יום אני תמיד נגמר/ כבר שכחתי איך לישון כשאין סחרחורת
אני עבד ללילות עד שאני נסגר / אבל בטוח שארגיש את זה בבוקר
כמה כוסות כמה שביר אני הולך/ רב עם השפיות שלי איך אני חוזר איתה הביתה
מה להיות מה לא להיות אני שואל/ כמו ציפור שבורת כנף רק חולם שאני עף למעלה
אווואווואווואווו
אז מה בעצם הסיפור אני יודע שאסור/ אנלא חזק מספיק לכל המלחמות שלי
אני מזכיר לי לא לדאוג כי כל אריה צריך לשאוג/ הכל זמני לא רציני כמו השקרים שלי
ואיך בסוף כל יום אני תמיד נגמר/ שיגעון שכבר הפך אצלי מסורת
אני עבד ללילות עד שאני נסגר / ובטוח שארגיש את זה בבוקר
