"שקרים יפים" ששר איתי לוי הוא כמעט אב־טיפוס של בלדת משבר אהבה ים־תיכונית עכשווית: פרידה, געגוע, טיסה, בדידות, זיכרונות של סקס ואינטימיות, הבטחות שלא התממשו ופזמון שמנסח את כל הכאב במשפט אחד פשוט. הוא בנוי היטב לרדיו הישראלי המיינסטרימי, ובמיוחד לפורמט של תחנות המוזיקה האזוריות, שבהן הקול המזוהה והרגש הישיר של איתי לוי הם חלק גדול מהאטרקציה. אבל דווקא משום שהוא כל כך נאמן לז'אנר, השאלה המעניינת היא מה הוא מוסיף לו מעבר לנוסחה.
הפתיחה מיד ממקמת אותנו בתוך פרידה שכבר התרחשה: "אמרת שקשה לך פרידות אל תבכה בגללי ועלית על טיסה לחפש את עצמך כאילו אני לא קיים" היא עוזבת בשם החיפוש העצמי, והוא נשאר מאחור. הביטוי "כאילו אני לא קיים" עושה את העבודה הרגשית. מבחינתה זו אולי החלטה אישית. מבחינתו זו מחיקה. אנחנו כמעט לא שומעים את הצד שלה. כל השיר הוא הגרסה שלו לפרידה. לכן הוא לא באמת מנסה להבין מדוע היא הלכה אלא רק מתבכיין על כך שהיא הלכה.
הבית השני משתמש בדימויים מאוד מוכרים: "הייתה לך לשון כמו סכין, נשיקות מתוקות כמו חנות ממתקים וציפורניים חדות לא מפחדת שירד פה דם" – מנסה לתאר את האישה כיצור כפול – מתוקה ומסוכנת. הנשיקות מתוקות, אבל הלשון חותכת, הציפורניים חדות והדם הוא מטאפורה לכאב הרגשי.
"אל תגידי לי שיש הרבה דגים בים" גם זו שורה מאוד ז'אנרית – הוא מודע לכך שהעולם מלא באנשים אחרים, אבל מבחינת הדובר זה לא רלוונטי.
אלה דימויים שחוקים שכבר השתמשו בהם אינספור פעמים בשירי אהבה. גם "חנות ממתקים" הוא דימוי חמוד וקליט, אבל מעט צפוי. מצד שני – לא כל שורה חייבת להיות מקורית אם המכלול מתיישב טוב באוזן.
"הייתי מאמין באהבה עכשיו אני האיש הכי בודד" – נוסחת "לפני ואחרי":, "הלב שלי בארץ רחוקה הגעגוע לא עוזב" – מטאפורה לא רק למרחק הפיזי אלא למרחק מהאדם שאהב. גם שהטיסה שהופיעה בפתיחה חוזרת כאן בעקיפין. היא נסעה פיזית לארץ רחוקה; הוא נשאר כאן, אבל הלב שלו נסע איתה.
"תמיד הכל נוצץ בהתחלה מכיר אותך כבר בעל פה" – דווקא עכשיו, כשהוא מכיר אותה כל כך טוב, היא כבר איננה. האירוניה היא שההיכרות המושלמת לא מנעה את הפרידה.
"אני נתתי לך מילה / ואת שיחקת לי בכאב" – הוא נתן התחייבות, והיא פגעה בו. – אבל גם כאן הכתיבה די כללית. אנחנו לא יודעים מה היא עשתה, למה נפרדו, מה בדיוק קרה. השיר כמעט בכוונה משאיר את הסיפור עמום, כדי שכל מאזין יוכל להכניס אליו את הפרידה שלו. זו בחירה שיווקית יעילה, אבל גם מגבלה אמנותית.
בפזמון השני מגיעה הפרשנות של הדובר לאקסית. "אמרת שהיה לנו טוב וגם טוב שהיה ואולי ניפגש באחד הימים תמיד אהבת שקרים יפים" – כל המחמאות של הפרידה — "היה לנו טוב", "אולי עוד ניפגש" – מבחינתו הן שקרים יפים."שקרים יפים" הם לא בהכרח שקרים מרושעים. אלה לפעמים משפטים שאנשים אומרים בפרידה כדי לרכך את הכאב: הדובר אומר בעצם: אני מעדיף אמת כואבת על פני נחמה מזויפת.
"הייתה לך שפה משלך שאני לא מבין, כשהיה לנו חם אז הורדנו בגדים היו לנו ימים טובים" – ערבוב של תקשורת ומיניות שמשמעותו -אולי הם לא ידעו לדבר באמת אבל הם ידעו להיות יחד מבחינה פיזית. או במילים פשוטות – אפשר להיות אינטימיים מאוד ועדיין לא להבין באמת את האדם שמולך.
"שקרים יפים" אינו שיר שמנסה להמציא מחדש את בלדת הפרידה הים־תיכונית. החוזק שלו הוא במנגינה והיכולת של איתי לוי להפוך משפטים מוכרים למשהו שנשמע אישי.
החולשה שלו היא בטקסט שיש בו הרבה מהדימויים שהז'אנר כבר מכיר, ולכן אחרי שהרגש הראשוני שוקע, לא נשארת בהכרח מחשבה חדשה.
מוצלח הוא דווקא השם: "שקרים יפים". כי הוא לוקח את כל עולם הקלישאות של הפרידה — "היה לנו טוב", "אולי ניפגש", "תמיד יש דגים בים" ושואל האם לפעמים אנחנו מעדיפים שקר יפה על אמת כואבת.
איתי לוי שקרים יפים
אמרת שקשה לך פרידות
אל תבכה בגללי
ועלית על טיסה
לחפש את עצמך כאילו אני לא קיי
היתה לך לשון כמו סכין
נשיקות מתוקות כמו חנות ממתקים
וציפורניים חדות
לא מפחדת שירד פה דם
אל תגידי לי שיש הרבה דגים בים
גם כשלא רואים אני עצוב כשאת לא כאן
הייתי מאמין באהבה
עכשיו אני האיש הכי בודד
הלב שלי בארץ רחוקה
הגעגוע לא עוזב
תמיד הכל נוצץ בהתחלה
מכיר אותך כבר בעל פה
אני נתתי לך מילה
ואת שיחקת לי בכאב .
אמרת שהיה לנו טוב
וגם טוב שהיה
ואולי ניפגש באחד הימים
תמיד אהבת שקרים יפים
היתה לך שפה משלך
שאני לא מבין
כשהיה לנו חם אז הורדנו בגדים
היו לנו ימים טובים .
