תחושת הסכנה שבאובדן האהובה הופכת למקסם געגועים ונסיון נחמה במרחבי הזמן. מילות ההרגעה ("אל תדאגי") נוגעות בעולמות אמורפיים, בחלום, בנצח, בקצה החושך. איתן דרמון נאחז במה שמעבר לאהבה המוחשית, במה שמייצר הריחוק – "בקצה החושך יש אור".
השיר נועד להפגת צער, ועדיין טעון עצבות מצמררת רווית רגש אמת. סינגר סונגרייטר במהות, שרושם  במינימליזם מופלא, בקול רועד את תווי תוגתו. צלילי הגיטרה  מצטרפים לטוהר התחושה, למנגינת הגעגועים האולטימטיבית, לתלכיד האקוסטי ההרמוני מציף הרגש.

אל תדאגי יפה שלי בקצה החושך יש עוד אור
גם אם אלך לי לדרכי זה רק לנצח ואחזור
אל תדאגי יפה שלי אני שלך גם כשרחוק
בחלומות את עוד איתי בחלומות אני עוד פה
רוח באה הימה אהבתי שבה איתה הגלים
והטעם כמו פעם בלי כל הזעם הגעגועים
רוח באה הימה אלך לי לשמה היכן שתהיי
והדמעות ישטפו אל חוף עינייך ויבשו
אל תדאגי יפה שלי בקצה החושך יש עוד אור
גם אם אלך לי לדרכי זה רק לנצח ואחזור…