תחושת דכדוך היא מהתגובות היותר נורמליות לא רק בשנת הקורונה, מתכתבת עם מצבי חיים שונים, בניגוד לדיכאון קליני, היא עשויה לחלוף כעבור פרק זמן סביר.  מצב הרוח המדוכדך עשוי לכלול תחושות של חוסר ערך, דחייה, ריקנות, עצבנות, חרדה, אשמה וחוסר אונים. בשיר המדוכדך אכן מחכה "שהגשם יפסיק".
״מחכה״ הוא סינגל ראשון מתוך "איש יָשֵן", אלבום הבכורה של אלון פדן. המבוסס על רומן בעל אותו שם מאת ז'ורז' פֶֶרֶק, מגדולי הסופרים של המאה ה-20.
השיר נכתב בטכניקת קולאז׳.  פדן גזר משפטים ושברי משפטים מתוך הספר, הרכיב אותם מחדש והלחין אותם.
התוצאה היא תרגום מוסיקלי מסתנכרן של תחושת ה"לא בסדר" בחיבור של צליל הפסנתר והקול העגמומי המתכוון. ההרמוניה היפה מזכירה מומנטים מהקלאסיקה של המוסיקה הישראלית, משוחררת מטרנדים. הפיתול המלודי, העיבוד לכלי מיתר קלאסיים חוברים ליצירה ייחודית שמשדרת תחושת ניכור ואווירת בדידות. הניואנס המוזיקלי של "אבל הטפטוף הצפוי של המים מהברז/ לא חדל למדוד את השעות" – הברקה שמעניקה לשיר נקודת זכות נוספת.
התזמור בחלק השלישי מייצר מומנט דרמטי משהו, לפני שחוזרים לאינטימיות  הנוגה. לא זמר? אני מעדיף כאן את ה"איך" על פני ה"מה". הקול טבעי אינו מייפה אלא שר תחושה. אלון פדן יצר "נרטיב מוסיקלי" שמעניק למילים תוכן אמוציונאלי מורכב – כזה שאינו קיים בטקסט נטו.

*** ב"איש ישן", הרומן השלישי שלו, מתמודד ז'ורז' פרק לראשונה עם דמות אמיתית, שאין לה שם אבל יש לה נפש. ברומן הכתוב כולו בגוף שני, צולל פרק לתוך תודעתו של איש ישן: הגיבור הוא "אתה", סטודנט פריזאי בן 25, אולי בן דמותו של המחבר, שמרדים את חייו בהדרגה ומבקש לשקוע בריקנות המוחלטת.   ז'ורז פרק מנסה לתאר את הבלתי ניתן לתיאור ולהראות את מה שרואים כשהעיניים עצומות. המסע אל השינה עובר דרך אגמים של בדידות ודיכאון, אך מתגלה עד מהרה כשטף חלומי, עשיר ויפהפה של זכרונות, מחשבות ומראות. ויש גם סוף טוב עם גאולה קטנה.

אלון פדן מחכה

ואז/ ביום כמו היום/ אתה מגלה ללא הפתעה
שמשהו לא בסדר/ שמשהו נשבר/ ואם להתבטא בלי חשש
אתה לא יודע לחיות.
אתה פוחד/ מחכה שהכל ייעצר/ הגשם/ השעות
זרם המכוניות/ החיים/ האנשים/ העולם
אבל הטפטוף הצפוי של המים מהברז/ לא חדל למדוד את השעות
ואז, ביום כמו היום/ הכל מתחיל מהתחלה/ הגשם
זרם המכוניות/ האנשים/ אתה פוחד/ אתה מחכה
מחכה שהגשם יפסיק

אלון פדן פייסבוק