מפח הנפש של המתוסכל-מתקרבן-קנאי, מהסוג השכיח והנדוש, מוביל את וידוי ההתבכיינות לנתיב דאנס נגיש . יוצרי הפופ החדשים משרבטים פגיעות בטקסטים קלושים, תוך כדי נסיון להריצם על מנגינות קלילות מגובות במקצבי אמצע העולים על נתיבי אוטוסטרדה.
"אני שיחות לנשמה/ והם עושים לה חיוכים", מנסים אמיר ובן להבהיר את הסיטואציה של האוהב הרציני מול "כולם" שעושים אותה "יותר מאושרת ממני". דמיונו של המתבכיין עסוק בלייצר מרירות, אכזבה וביאוס, אלא שקשה להשתתף בצערו-תסכולו.
הרוח הנעימה שנושבת בגבה של המוסיקה – דאנס מלודי נגיש בנוסחים אייטיז וניינטיז מסורתיים, לוקחת את השיר למחוז מיינסטרימי מתקתק. בשירי נעורים כאלה, אתה לא מחפש עומק של "שיחות לנשמה" וגם לא "מחשבות גדולות". אמיר ובן נשמעים צמד פופ מיומן, יודעים לאן פניהם, גם אם תוכן השירים עובר לידך וממשיך אל רחבת הריקודים הצעירה מבלי שישאיר משהו לנשמה שלא לדבר – למחשבה.
אמיר ובן חברה שלי יפה
חברה שלי יפה/ אני חושב להיפרד/ לא כי אין בי אהבה/ רק כי אני מפחד
שזה כבר לא אני ואת/ אני לא מרגיש מתאים/ אני שיחות לנשמה/ והם עושים לה חיוכים
קשה לי לראות אותך יוצאת לרקוד/ מחשבות גדולות שעות מאוד קטנות
וכולם עושים אותך יותר/ יותר מאושרת ממני/ וכולם עושים אותך יותר/ יותר מאושרת ממני
וכולם עושים אותך יותר/ יותר מאושרת ממני
חברה שלי, יפה שלי, אני עצוב כי מגיע לך/ כל מה שאין לי
חברה שלי יפה/ אני צריך שתתרחקו/ כשהיא חוזרת שיכורה
אני בבית עם הפוך/ היא תכנס למיטה/ תתחיל לגעת בדברים/ תגיד ״אתה חיים שלי/ מאמי כולם ניצבים״
קשה לי לראות אותך יוצאת לרקוד/ מחשבות רעות שעות מאוד יפות
