אמיר טלמור כתב שיר סיעור תחושות אהבה לאמא – חלקו דיבור חלקו מנגינה. האלמנט העממי פולקלוריסטי קיים בחיבור בין אדם למקום: אמא אוהבת ת'חיים, אבל מרגישה שזמנה ללכת, סמטאות יפו, קפה טולוז – חרא של קפה.(אז מה מיוחד בו, שהוא משמש כותרת לשיר?) מונולוג ומוסיקה שמייצרים רגש נטו שנפרש מזכרון ילדות – מוסיקה של אום כולתום- ועד לאחרית – "גם כשאת לא כאן, בשבילי את אלוהים".
לשידוך בין מזרח ומערב יש צאצאים נפלאים. הסיפור מעוטר בצלילי מזרח אקלקטיים. המוסיקה של אמיר והצרפתים נצמדת לרוח הדברים בחיבור העממי לעכשווי: בקצב, מלודיה, הרמוניה, במרקם ובתזמור.
האם זוהי המוסיקה המזרחית הישראלית האותנטית להבדיל מהפופ המיינסטרימי המתהדר במזרחיות? אישית, אני מעדיף את המוסיקה הזו ששואלת מתרבויות שונות ומסגנונות שונים ומשלבת אותם. נדמה לי שזו המגמה המסתמנת אצל אמיר והצרפתים בסיפור המוסיקלי על האמא הנפלאה מיפו.
*** אמיר טלמור: השיר הזה הוא בשבילי הזיכרון הכי חזק לעובדה שאמא גם בחיים וגם עכשיו תמיד תישאר הדמות הכי משמעותית בחיים שלי. האהבה של אמא לאום כולתום כיוונה אותי באופן אוטומטי לעיבוד מזרחי. נדרה או נדיה (כפי שאני קורא לה), אישה חזקה, חדה, חכמה ויפה אמא שלי, נתנה לי את המתנה הכי גדולה שקיבלתי – חיים".
אמיר והצרפתים קפה טולוז
קפה טולוז יפו, שמש, אמא מבסוטה/ שמש אוזן שמאל, סובב אותי רוצה גם על אוזן ימין
מה עשיתי שזה מגיע לי, איזה ילדים טובים אתם שאתם כאן איתי
אתה מקשיב לי יא אבני, אני גמורה מבפנים
כואב לי, רוצה להישאר/ אוהבת ת'חיים משפחה ואנשים
הלב לא מאמין אבל הראש מבין/ והימים ספורים, שיחות עם אלוהים
שלווה, אספרסו בלי סוכר, חרא של קפה
אייש מה עשית לי קרן אן גאימן, מתי אתרגל לשתות את הקפה שלי מר
אמא מסבוטה, שותה מיץ תפוזים עם קש/ מוסיקה ערבית מתנגנת מהקיוסק
אתה מזהה היא שואלת זו המנגינה הראשונה/ שעבד אל ווהב הלחין לאום כולתום חדה אמא
עולה לי לחלוחית ענקית בעיניים/ נזכר שהיינו ילדים הייתה שרה איתנו כל הזמן
כואב לי שכואב לך אז רק תישארי/ הלב לא מאמין, אבל הראש מבין
אני מרגיש נהר, זורם על הפנים/ גם כשאת לא כאן, בשבילי את אלוהים
