משהו מיוחד הילך קסם על אפרת בן צור, השחקנית והזמרת, כשהיא בחרה להלחין ולשיר שירים של אמילי דיקנסון , המשוררת האמריקאית הגדולה (1830-1886) לפי הצלילים, ההרמוניות, האווירה – בן צור ניסתה ליצור קשר כמו מתוך חלום עם השירים. לא פשוט לחדור לעולמה של משוררת ששיריה לא ביקשו חיים חדשים באמצעות מוסיקה. דיקנסון כתבה שירים קצרים לא פשוטים, מאוד מופנמים. בן צור ידעה לבחור טקסטים פשוטים להלחנה, בחרה לשיר אותם בשפת המקור, אנגלית, שאינה שפתה.

If I can stop one heart from breaking
I shall not live in vain;
If I can ease one life the aching,
Or cool one pain,
Or help one fainting robin
Unto his nest again,
I shall not live in vain.

אילו יכולתי למנוע שברו של לב אחד,
לא אחיה לשווא
אילו יכולתי להקל על סבל חייו אדם אחד,
או לשכך כאב,
או לעזור לציפור חלשה אחת
אל קנה לשוב,
אני לא אחיה לשווא.
(תרגום חופשי – י.ח)
בפואמה של דיקינסון קיים שילוב של רציונל ורגש. הרצון העז לעזור לאחרים, לשבורי הלב, לחלשים – הוא עניין של נחישות. מצד שני – יש בשיר תחושה עצב שנובעת מחוסר היכולת להושיע. אפרת בן צור משדרת את השניות הזו. תחילה קולה רך ורפה, בהמשך מתעצם והופך דרמטי עד זעקה קורעת.
סערת הנפש הזו בחלק השני של השיר נובעת מהפער שבין הרצון ליכולת. שיר קטן-גדול שאפרת בן צור חיברה לו לחן מופתי, כאילו השיר והמנגינה נועדו זה ולזו. ערך מוסף: העיבוד והביצוע מעניקים לו עוצמות שאינן קיימות על דף הנייר.
זה אלבום של אווירה מסתורית, חלומית. נגיעה בעצמה מול עצמה, מעין תחושת ניכור עצמית. הצלילים מוסיקת פולק אקוסטית טהורה. אזורי המוסיקה הקלטית, ההפקה המוסיקלית הכניסה את בן צור להוויה שמנסה לחבור לעולמה של המשוררת אי שם בזמן, כאילו היא פגשה ברוחה. הרמוניות ריחופיות בעלות מתיקות חלומית, מהסוג ה"קייט בושי" החל משיר הפתיחה Bee. שירים על פחדים ומחשבות שנכתבו בניואנסים המיוחדים למשוררת.
אפרת בן צור לא ממש ממלאת כאן את תפקיד הזמרת הפרשנית שמאירה טקסטים לעומק , אלא יותר מעניקה לשירים רובד הזייתי כמו ציירת שמשרטטת תחושות. מבחינה זו הטון, הצליל אחידים מאוד, ורק הקצב משתנה פה ושם, כמו בשיר היפהפה ה"ביטלסי" Storm – "זה נשמע כאילו הרחובות רצים/ ואז הרחובות נעצרו/ כל מה שראינו מהחלון היה ליקוי מאורות/ ופחד היה כל מה שחשנו"
רבי מהשירים עווסקים בתחושת הזרות שלה, ברצון להגלות את עצמה מעצמה. I'm Nobody (בתרגום) "אני אף אחת מי את? / האם את גם אף אחת? ואז ישנן שתינו – אל תספרי!/ הם גירשו אותנו, את יודעת/ כמה משעמם להיות מישהו …"
אפרת בן צור מצליחה באלבום הזה להתקרב אל המשוררת ועולמה במתיקות קסומה.

הפקה: עומר הרשמן ואפרת בן צור.