לאביב גפן נמאס מהסלסולים של ספיר סבן. היא שרה בדו קרב הגורלי על חצי הגמר"ואני קורא לך" של ארקדי דוכין המוכר מאייל גולן באותו מנעד מסולסל המזכיר זמרות ערביות גדולות. מרגול הציעה לה להפחית סלסולים, למרות "דרישת" הז'אנר. אביב גפן, טען שלמרות הקול המופלא שלה, הוא שומע אצלה מיחזור של אותו השיר מאז תחילת התחרות. נטע ברזילי געשה בתגובתה ופתחה עליו: "זה די מגעיל", אמרה על הקביעה שלו. גפן ענה לה: "אני מגעיל, אבל יש לי אוזניים משלי, ואני לא חבר של ספיר סבן כמוך"..
מפיקי התוכנית מחאו כפיים מאחור הקלעים. זה רגע שהם מחכים לו בתוכנית ריאליטי. חילוקי דעות בין שופטים בתחרות יכולים להיות, אבל לא לכולם יש פתיל קצר. ברזילי היא טיפוס רגשני, וחצנת מאוד, מביעה כל תחושה בגוף ובפנים, ואין לה בעיה לרדת את גפן. ללא ספק – נכס לתוכנית. באשר לספיר סבן, אני מסכים עם גפן שהיא פחות מתמקדת באינטרפרטציות, ויותר מפעילה מבערים כדי לטפס לפסגות הרגש עם שפע סלסולים. יהאם זה אפקטיבי כאשר מדברים על המטרה – בחירת נציג לאירוויזיון? לא בטוח שלשופטים יש תשובה.
אני עדיין מעדיף זמרי פרשנות כמו מיכאל בן דוד שהפך את "גדל לי קצת זקן" של עדן חסון, שהתארח בשולחן השופטים – לשיר שלו באינטרפרטציה חושפת ועמוקה, בשירה של דקויות נפלאות. הוא ללא ספק התגלית הגדולה של אקס פקטור בעונה הזו.
כנ"ל אנה סטפני – לא זמרת של "ז'אנרים" אלא של פרשנויות – מחבקת לחיקה כל שיר בפני עצמו בהתאמות אינטלגנטיות של המנעד הקולי. הפעם היא אימצה את Nothing Else Matters, אחת הבלדות הגדולות ברוק של "מטאליקה". הביצוע היה דוגמא לקאבר מעולה – בפרשנות, במנעד, בצבעים, בחלוקת האנרגיות השיריות.
עילאי אלמקייס שר מהבית (קורונה) את "הגולה" של דודו טסה. גם בבחירת שיר טוב צריכים להיזהר, ונדמה שהפעם זה היה גדול על מידותיו. בסופו של הפרק הזה, אחרי הדו-קרב הגורלי – הועדפה ספיר סבן, ששרה "שני ילדים בעולם" (נתן גושן) על פניו. אלמקייס שר "אהבה כזו" של עידן רייכל, אבל שירת הלב שלו כבר לא הספיקה בראייה של השופטים את מטרת התחרות. סבן התאימה להם יותר להתמודד על הכרטיס לאיטליה.
מיכאל בן דוד -"גדל לי קצת זקן"
עילאי אלמקייס – "הגולה"
