אריס סאן ממשיך להיות מועלה באוב אצל ארז לב ארי. גם קולו מסומפל לצורך ה"דאם דאם". מיתולוגי? תלוי מי המתייחס. כשאתה מחבר מילים חדשות ללהיט עממי ישן, סימן שמשהו כאן תפס לך את הלב. זה יותר מאשר סתם קאבר. ארז לב ארי לא התאהב דווקא במוסיקה היוונית של אריס סאן כמו שהוא נדלק על החשמלית שלו. סאן לא היה האורים והתומים של המוסיקה היוונית, כשהרחיב את פעילותו המוסיקלית בישראל. הוא היה זמר מועדוני לילה. לא ענק זמר יווני. לא אחד מנציגי הרבטיקו של המויסקה היוונית בישראל. אבל הנגינה שלו בגיטרה (צליל דמוי בוזוקי) היתה משהו מיוחד. זה מה שהכי תפס. היה לו צליל שהיווה תעודת הכניסה לפנתיאון של ענקי הגיטריסטים שניגנו במקומותינו. המילים? לא פסגת הפיוט באנדרסטייטמנט. גם כשמחדשים, אפשר אפילו לשרבט איזשהו טקסט חדש על אהבה, אושר והחיים כנס – בקונטקסט עממי. הגיטרה היא שמדברת גם בגרסת הכיסוי החדשה, אלא שלב ארי מדלג על האלתורים המלהיבים ששמעתי במקור, גם על ניואנסים בנגינה, אם למצוא את ההבדלים. רוחו של אריס מנשבת בשיר במשבים ים תיכוניים קלילים. לא לנתח לעומק. התבשיל שמוגש הוא הצדעה חיננית עם קריצת עין למקור. מצטרף לשורת הגרסאות שלב ארי והחליפות עשו לסאן. מבחינת יצירתו הכוללת – זה נשמע כנטילת חופשה ים תיכונית כיפית. לא מעבר.
תן לי אהבה ותן לי לשכוח / תן לי רגעים קטנים ותן לי כח
האושר הוא אורח בא ובורח / ככה את אמרת לי אבל אני שוכח
העולם גדול וכלום לא ראיתי / אין מה לחכות מספיק כבר חיכיתי
וכלום לא קרה מודה שטעיתי / פתאום אני תופס שהחיים הם נס
לבדי יצאתי לנדוד עם הרוח / מה. יהיה יהיה מכאן הכל פתוח
האושר הוא אורח בא וזורח / אז ממה אתה פוחד ממה אתה בורח
העולם גדול וכלום לא ראיתי / אין מה לחכות מספיק כבר חיכיתי
וכלום לא קרה מודה שטעיתי / פתאום אני תופס שהחיים הם נס
