"אֶקְנֶה לִי תֻּכִּי וּשְׁמוֹ יִהְיֶה יוֹסִי / עִמּוֹ אֲשׂוֹחֵחַ עֵת אִישׁ לֹא יִשְׁמַע" מי היה התוכי? של מי? למה כתב עליו המשורר אברהם חלפי שיר? עופר גביש בבלוג שלו "אירועי זמר" מציין, כי התוכי קיים בפואמה של המשורר אביגדור המאירי ששמה "חלומות של בית רבן". בשיר סיפר על בדידותו הנוראה, שהתעצמה כשבתוך יומיים נפטרו שלושה מידידיו הקרובים. מי שלא השלים עם האבדה הנוראה היה דווקא התוכי – תוכי יוסי. המאירי כתב: "והתוכי יוסי כל היום צרח / פטר הלך, פטר ברח" הילד ניסה להשתיק אותו, נתן לו משהו מתוק, והתוכי המשיך לצרוח, "פטר הלך, פטר ברח" ואז, כך ממשיך השיר: "ופתאום נאלם, ויפול אחורנית… ככה נשארתי לגמרי בדד בתוך העולם".
"תוגת המאירי" מופיעה בשיר שאברהם חלפי כתב שנתיים אחרי צאת ספרו של המאירי. ב- 1935. אבל רק ב- 1970, סיפר חלפי (לעיתונאית "דבר", יפה בנימיני) על ליל שימורים שבילה עם המאירי. הם ישבו ודיברו לילה שלם, ולפנות בבוקר, חלפי מתאר שכבר החלו אנשים לצאת לעבודה, הוא קם לצאת ואמר: "אקנה לי תוכי ושמו יהיה יוסי". לא ברור אם באמת קנה לו תוכי, אבל עם המשפט הזה בראש הוא חזר הביתה ומשם החל השיר להתגלגל. מקובל לראות בתוכי יוסי, את דמותו של חלפי עצמו. "ערירי בלי אישה תוכיה ויולדת", וגם "אתה לא תאהב אף פעם". יש בפירוש הזה קושי מסוים כי כשכתב זאת חלפי, היה בן 29.
המשורר מרגיש שהתוכי נולד "להנעים פטפוטים", ושהוא רק "צעצוע בבית למען יוכלו ילדים לשחק". ו"הֲתֵדַע, תֻּכִּי יוֹסִי, אַתָּה יֶלֶד לִירִי" (רמז ארס פואטי) האם זה מה שהרגיש חלפי על עצמו? – צער גדול. חלפי מבטא את ה"אני האחר" (אלטר אגו) שבאמצעותו הוא מתאר את דיוקנו כלוא בכלוב של עצמו ובעיקר את עצבותו. תוכי יוסי מאפשר גילוי סודות כמוסים שאיש לא ישמע. לגלות את עצמו לעצמו. הסוד הראשון שמגלה חלפי: העצבות. שקופה ושבירה כמו כוס ומכילה "יַיִן מַר מֵעִנְבֵי הַנְּשָׁמָה". התוכי מגלם את התחושות הכי עמוקות של הדובר.
נקשיב ללחן ולקולו של אריק איינשטיין. שנושא את קולו של חלפי. התחושה היא עירוב של תוגה וחוסר אונים. גם נקודת האור האירונית נמצאת בבקשה הצנועה: "נחמני כזית, ליבי היום ריק". תוגת הבדידות של השיר תמשיך לרגש עד דמעות לנצח.
*** השיר הנוגה נכלל בתקליט "אריק אינשטיין יוני רכטר, משירי אברהם חלפי" וגם באלבום "אוהב להיות בבית" שבו שר איינשטיין את שיריו של מיקי גבריאלוב.
אריק איינשטיין השיר על התוכי יוסי
אקנה לי תוכי ושמו יהיה יוסי.
עמו אשוחח עת איש לא ישמע.
ואז אומר לו, אומר: העצבות כמו כוס היא
ובה יין מר/ מענבי הנשמה.
התדע, תוכי יוסי, אתה ילד לירי.
צפוי לך מוות שקט, כה שקט.
ואז אנוכי בתוגת המאירי
אלחש לקירות: יוסי מת, יוסי מת.
וישוב אפרך מהכלוב למולדת –
מן הכלוב הלבן לעפר הצהוב,
ערירי, בלי אישה תוכיה ויולדת.
לתוכי שכמוך אסור לאהוב.
אתה לא תאהב, יוסי, יוסי אף פעם.
כמוך נולדו להנעים פטפוטים
עם כל משורר, שלבו אש וזעם,
בין לבבות אדישים וחוטאים.
כמוך הם רק צעצוע בבית,
למען יוכלו ילדים לשחק.
פטפט, תוכי יוסי, נחמני כזית,
ליבי היום ריק.
