"אל העיר שבוית החלום/ צל כבד וזר הגיח/ וירח באדום/ את מלכותו טבל בפיח/ מי שלא עצם את עיניו/את לילו המר כאב הוא/ דומית כניעה בלי קרב/ אשי את נשקו נצר עד מוות/ איך על פראג שחר לא בקע…"

ב-21 באוגוסט 1968 פלשה ברית המועצות עם חברות ברית ורשה לרפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית על רקע כישלונה למנוע את המשך יישום רפורמות האביב של פראג שקידם אלכסנדר דובצ'ק. דובצ'ק, אשר מונה למנהיג המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה לאחר התפטרות אנטונין נובוטני, ביקש לחזק את זכויות הפרט במדינה, למרות התנגדות ברית המועצות. הפלישה הביאה להתנגדות לא אלימה מצד אזרחי צ'כוסלובקיה. אחד מסמלי ההתנגדות  היה מעשהו של הסטודנט יאן פאלאך שהעלה את עצמו באש בכיכר ואצלב.

קייב מחזירה לעיר שבויית החלום של השיר – "פראג" על רקע הפלישה של רוסיה לאוקראינה. הצל – צילו של צבא ברית ורשא בהנהגת הצבא הסובייטי שפלש לצ'כיה ב-1968. על רקע האביב של פראג וחלומות החופש של האזרחים ("אל העיר שבוית חלום, צל כבד וזר הגיח") כתב שלום חנוך את השירכתגובנ מפעימה לפלישה הזו. שלום חנוך הביע קדרות על רקע הזעזוע שבכיבוש וגם ציפייה וערגה מרוממות רוח ("שם השחר עוד יבקע") בשיר מתייחס חנוך ליאן פאלאך, צעיר צ'כי שהצית עצמו בכיכר ווצלב שבפראג, במחאה על הכיבוש הסובייטי. "רק השקט בה נותר /איש צעיר חומק לפתע /אז עלה לו אור מוזר שם בכיכר שמתה".
השיר מתאר אפלה וחושך, ומדגיש שהשחר לא עולה עוד על פראג, כל עוד נמשך הכיבוש הסובייטי ("איך על פראג שחר לא בקע", "שם השחר עוד יבקע")
אריק איינשטין שר את השיר בפסטיבל הזמר באותה שנה – 1968 (הגיע רק מקום השביעי) המנגינה, ופשטות קולו הבריטוני החם העבירו את תחושת האימה והצער המצמררים.

אריק איינשטיין פראג