מיהו אריק קלפטון של המאה ה-21? לא הכי ברור. הוא מנסה לחבור לשורשים, לבלוז, הוא נמצא עדיין בתקופת Cream, הוא מצדיע לשירים של טרובדור הפולק, ג'יי ג'יי קייל, ועכשיו הוא חוזר ל – Glyn Johns, המפיק שחתום על Slowhand משנת 1977, אחד האלבומים היותר מצליחים שלו.
זה האלבום ה-23 של אריק קלפטון אחרי Old Sock של 2013 ו – The Breeze: An Appreciation of JJ Cale שיצא שנה לאחר מכן. קלפטון הולך על תמהיל של חדשים מפרי וגרסאות כיסוי. הוא שר בוב דילן – ,“I Dreamed I Saw St. Augustine” הוא עושה בלוז של רוברט ג'ונסון – “Stones in My Passway”..
השיר הפותח “Alabama Woman Blues” הוא חיבוק מחודש של נכסי העבר, הנגינה הסינקופית בפסנתר בארים חוברת לצליל חשמלית רוק ואקורדיון פולקלורי. חמש דקות של השיקגו בלוז נשמע חיבור חזק למסורת. ברוח הבלוז הכבד – "Cypress Grove", אבל "Catch The Blues" הוא בלוז יותר אריק קלפטוני מהתקופה היותר פופית שלו. “Little Man, You’ve Had a Busy Day”" הוא בלדה מ-1934 שקלפטון מחדש בצורה מאוד סולידית. קלפטון ממשיך להיות רלוונטי בשל החיבור האותנטי לבלוז. הוא ויתר על להיטים גדולים בצמרת הבילבורד למען אהבותיו האמיתיות, סומך על כישוריו הטבעיים ומשתף אותנו באהבותיו בצורה משכנעת.
“Alabama Woman Blues”
“Can’t Let You Do It”
“I Will Be There”
“Spiral”
“Catch the Blues”
“Cypress Grove”
“Little Man, You’ve Had a Busy Day”
“Stones in My Passway”
“I Dreamed I Saw St. Augustine”
“I’ll Be Alright”
“Somebody’s Knockin'”
“I’ll Be Seeing You”
וידיאו: "“Can’t Let You Do It
