עדיין כותבים טקסטים כאלה? מצד שני: זה דודו אהרון. מה כבר אפשר לצפות מדודו אהרון? ההפתעה/אכזבה היחידה היא שג'וני גולדשטיין נמצא כאן. מה הוא עושה כאן? פרנסה? ואולי מערכת הציפיות שלי מאמנים מקומיים מטעה אותי. בל נשכח: אנחנו בעידן ששרת
להזיז, לפוצץ, לשרוף, לרכב על הקצב, לקצץ את השומן, לעבוד בקצב, להיזהר מהשטוח, כמה צעדים גבוה – ולעוף כמו עטלף. לדבר על זה, לא להסתיר את מה שיש, לא ללחוש, לצעוק את זה! מה זה? למה התכוון המשורר? בלקן ביט
אדם מתבונן בעצמו, למעשה – בוחן את נפשו. המצב קשה – מנוכר ותלוש מהחיים, מההתרחשויות סביבו, כמו ילד ללא סיפורים, ציפור ללא כנפים. הריקנות טוטאלית. בכל זאת יש בשיר בית אחד שאומר תקווה: i hope to find a way where
מיהו אריק קלפטון של המאה ה-21? לא הכי ברור. הוא מנסה לחבור לשורשים, לבלוז, הוא נמצא עדיין בתקופת Cream, הוא מצדיע לשירים של טרובדור הפולק, ג'יי ג'יי קייל, ועכשיו הוא חוזר ל – Glyn Johns, המפיק שחתום על Slowhand משנת
מהשירים הקנוניים של הוולווט אנדרגראונד (מחתרת הקטיפה), להקת הרוק שפעלה בארה"ב במחצית השנייה של שנות השישים. השיר שעוסק בסמים הוא מאותו אלבום The Velvet Underground & Nico שמכיל גם את "Heroin". את שני השירים כתב לו ריד. הוא מתאר קנית
אלבום של מסע רגשני בנבכי הנשמה, ספוג אווירה אפלולית עשנה. האנגלית של הזמר מסגירה מבטא. מצד שני יש משהו אותנטי בשירה המתכוונת של טל בדני . שיר שני באלבום פותח בשאלות: Have you tried to step into yourself / To
אריק לבנת שר, מספר ומנגן לילדים. לא סתם מנגן, אלא מחליף כלי נשיפה מכל הבא לפיו הנושף – סקסופונים, חלילים ועד שופרות. תשאלו איך הוא מצליח גם וגם וגם? ההבדל בין אריק לבנת וקוסם – שהוא,אריק, אינו מאחז עיניים. הכל
