חגי תשרי מולידים שירים אמוניים חדשים שמחברים קולות ונפשות. הדואט של בר צברי את שולי רנד הוא שיר אמוני-פיוטי, שמבוסס על הרעיון החסידי הידוע לפיו בחודש אלול "המלך יוצא לשדה" – כלומר, הקב"ה מתקרב אל האדם בפשטות, בנגישות, במרחק נגיעה, ומזמין את האדם לפנות אליו. הטקסט נע בין ענווה עזה לבין כמיהה עמוקה לקרבה, והוא כתוב בסגנון שירי התעוררות חסידיים – פשוטים מבחוץ אך נושאים עוצמה רגשית ורוחנית רבה. הדובר נמצא בעיצומה של סערה פנימית –"דרכי אל המלך בשדה / נפשי סערה, מה אדבר" – תוהה מה בכלל ניתן לומר כשהלב מלא סתירות ובלבול. "המלך בשדה" רומז להזדמנות נדירה – היכולת לפנות ישירות אל ה', אבל דווקא נוכח ההזדמנות הזו – יש בלבול, בושה, יראה. הלב מסתתר, הדרכים שבו אינן ברורות. הקריאה היא להישמר מהרע – לא רק מבחוץ, אלא גם מהבלבול הפנימי עצמו. "בתוכי נסתרות דרכי הלב / שמור אותי מרע, באור מתגלה"– האור רומז להתגלות שמתרחשת, אולי דווקא דרך החשכה.
הפזמון מתאר הליכה בודדה "ואני לבדי הולך / משכני אחריך / עולה ויורד", "דופק בשעריך / ענני ענה / המלך בשדה". זהו מסע רוחני פרטי, שבו הוא נמשך אחר הקב"ה (כפי שבוטא בפסוק "משכני אחריך נרוצה"),  פרטי, שבו הוא נמשך אחר הקב"ה (כפי שבוטא בפסוק "משכני אחריך נרוצה")., תנודות הנפש שיש בהן לא רק עלייה, אלא גם נפילה, ספק, חיפוש,  תפילה פשוטה   – קריאה לה' לפתוח את שעריו, להשיב תשובה. ("דופק בשעריך")
"המלך בשדה" חוזר כאן כמנטרה, תזכורת שהשכינה נגישה, שאפשר לפנות – אפילו כשאתה לבד, אפילו בלי מילים יפות.
"כחומר ועפר ביד היוצר" "ואני כציפור בודד על גג / הראש באדמה, מפניי מסתתר" – המילים מביעות בדידות קיומית, יראה עמוקה, תחושת קטנות מול האל – הם כמו חומר בידי היוצר, נשלטים לחלוטין, זקוקים להכוונה.
הסיום – המהות האמונית בשיא פשטותה – "לכתוב לך שירים פשוטים / לקול תנועת העשבים" "אמת אחת בלב תמים / נבכה פנים אל מול פנים" – לא טקסטים נשגבים, אלא שירים פשוטים, מהלב., הכרה בכך שהטבע (העשבים) הוא חלק מהשיחה עם האל, וגם שאיפה למפגש אמיתי – פנים אל מול פנים – לא מוסתר, לא מנוכר.
"כשכל השערים פתוחים / תשלח לי דיבורים טובים / במעשים, במחשבות, בלילה" – בקשה עמוקה להתעוררות רוחנית – שה' ישפיע טובה בכל מישור: מעשה, מחשבה, זמן (גם בלילה, זמן של חשכה וספק)..בעיתוי הרוחני של אלול: "כשכל השערים פתוחים" – ביטוי לרגעי חסד, קרבה זמינה, זמן שמיימי של חמלה.
"המלך בשדה" הוא שיר של יהודי פשוט, שמחפש מפגש עם הקב"ה בלי גינונים. הוא לא טוען שהוא צדיק או יודע – הוא איש פשוט, כותב שירים, ומקווה שייפתח השער. השיר לוקח את המושג החסידי ומתרגם אותו לעברית עכשווית – עם קונקרטיות רגשית וצליל רך, עמוק וחדור יראה. זהו שיר של אמת – לא ניצחון ולא הצגה – אלא בקשה להיות קרוב, גם כשמרגישים רחוק.

מוסיקה עדינה, קו מלודי שמכיל את עומק הקיום הכמיהה ל"מלך בשדה", שירת האמונה בשני צבעים קוליים הרך (צברי)  והעוצמתי (רנד) שממזגים לשירה שהיא מבחינתם "אמת אחת" של חיבור האנושי הפשוט לאלוהי הנשגב.

בר צברי ושולי רנד המלך בשדה

דרכי אל המלך בשדה
נפשי סערה, מה אדבר
בתוכי נסתרות דרכי הלב
שמור אותי מרע, באור מתגלה

ואני לבדי הולך
משכני אחריך
עולה ויורד

ואני לבדי הולך
דופק בשעריך
ענני ענה
המלך בשדה

בדרכי אל המלך בשדה
כחומר ועפר ביד היוצר
ואני כציפור בודד על גג
הראש באדמה מפניי מסתת

ואני לבדי הולך
משכני אחריך
עולה ויורד

ואני לבדי הולך
דופק בשעריך
ענני ענה
המלך בשדה

לכתוב לך שירים פשוטים
לקול תנועת העשבים
אמת אחת בלב תמים
נבכה פנים אל מול פנים

כשכל השערים פתוחים
תשלח לי דיבורים טובים
במעשים במחשבות בלילה

בר צברי פייסבוק

שולי רנד פייסבוק