זה החייל, המלחמה בדרום ובצפון וגם מכתב לאמא הדואגת. בר צברי עשה מזה שיר נוגה-מתוק לחבר'ה, מתחמק מבעיות קשות. לא ממש ירד לעומק הנושא: שירות מילואים של 250 יום בדרום ובצפון, במיוחד במצבי לחימה או מתח גבוה, יכול להשפיע בצורה משמעותית על החייל מבחינה נפשית ומנטלית. ההשפעה משתנה בין אדם לאדם.התיאור כאן רזה עד דל, עובר בצורה הכי לא קוהרנטית להרגעת האם. מציע לה לא לקחת ללב, לנוח.
המוסיקה  מעבירה את הסיפור במנגינה נגישה ובקולו המסתלסל של צברי. התחושה היא של זמר אמצע דרך, שיותר משהוא משדר כאב פנימי, הוא מתרפק על צלילים שפונים לרדיו המסלול המרכזי בכביש הראשי באוויר הפתוח. סוג של מוסיקה ישראלית שכיחה שממתיקה את הסיטואציה של הלוחם במקום להתמודד עם ההשפעות הנפשיות והמנטליות שנגרמות עקב השירות הארוך, הקשה והאינטנסיבי.

צילום: יוסי צבקר

בר צברי חאן יונס

סוגר 28 בחאן יונס, השמש לא נוגעת כאן בים
הדם רועד מרוב קפה שחור, מורנו לא נרדם

חצי קופסת סיגריות בגרביים, דוהר על הנמר בין בניינים
אין כאן ציפורים שמצייצות, רק אבק על המדים

אמא אל תבכי אני חוזר, נדבר
כמו שגעגוע מתגבר, אני מת עליך
ואל תקחי הכל ללב, זה כואב
לאט לאט זה מתקרב
ועד שאבוא, תשכבי קצת לנוח
נצא לטיול, באוויר הפתוח

חשבתי שנגמור את זה בעזה, קיבלנו עוד קריאה מלבנון
חמש שעות אנחנו כבר בדאחייה, מורנו רץ ראשון

ולא הכל מותר לי לספר לך, ויש דברים שלא הצלחתי להגיד
נשבענו נישאר כאן עד הסוף, אחת ולתמיד.

אמא אל תבכי אני חוזר, נדבר
כמו שגעגוע מתגבר, אני מת עליך
ואל תקחי  הכל ללב, זה כואב
לאט לאט זה מתקרב
ועד שאבוא, תשכבי קצת לנוח
נצא לטיול, באוויר הפתוח

בר צברי פייסבוק