סובבתי את מחוגי הזמן לאוגוסט 2008 – פסטיבל הג'אז הבינלאומי באילת, הופעה של להקת Soulbop עם 2 אגדות ג'אז נגן החצוצרה רנדי ברקר והסקסופוניסט ביל אוונס, בוגר להקתו של מיילס דייויס.: הרכב ענקי ג'אז סוחף (ומבוקש מאוד בפסטיבלי ג'אז) של 6 נגנים המשלב בין מוסיקת נשמה ו- FUNK ובין ה – BOP-BE המסורתי.עורר התרגשות מוצדקת.
Soulbop הוא אחד ההרכבים המעניינים של ג'אז־פיוז'ן מתחילת המאה ה־21, בעיקר משום שהוא מחבר שני מוזיקאים עם עבר עצום בג'אז אל שפה הרבה יותר חשמלית, גרובית ואנרגטית. ההרכב נוסד בתחילת שנות ה־2000, וב־2004 יצא לסיבוב הופעות אירופי כהרכב בהובלת שניהם.
מבחינה היסטורית, Soulbop משתלב במסורת שנולדה כאשר מוזיקאי ג'אז הפסיקו לחשוב שהג'אז חייב להיות מופרד מרוק, פאנק ומוזיקה פופולרית. ההקשר הזה מוביל דרך מיילס דייוויס של התקופה החשמלית ודרך Brecker Brothers ישירות אל Soulbop. זה אינו "הרכב ג'אז שמנגן פיוז'ן. הוא אחד החוליות המאוחרות בשרשרת של Jazz Fusion.
רנדי ברקר (יליד 1945) הוא אחד מחשובי החצוצרנים של הג'אז המודרני. הוא מזוהה במיוחד עם פיוז'ן, פאנק, רוק וג'אז חשמלי, ובעבר היה מחצית מה־Brecker Brothers יחד עם אחיו, הסקסופוניסט מייקל ברקר.
ביל אוונס כאן הוא לא הפסנתרן האגדי של שנות ה־50 וה־60, אלא הסקסופוניסט האמריקאי ביל אוונס שניגן בין היתר עם מיילס דייוויס ובהמשך עבר בין ג'אז, פיוז'ן, פאנק, היפ־הופ ומוזיקה ברזילאית.
המקורות על Soulbop מציינים את רוחב היריעה הסגנונית של שניהם. השם עצמו מחבר בין Soul לבין Bop, והוא למעשה מתאר היטב את המוזיקה. זה לא ביבופ טהור, וגם לא פיוז'ן אינסטרומנטלי קר. מדובר בשילוב של: ג'אז + פאנק + סול + רוק + גרוב + אלתור, במןובן מסוים הרכב שהמשיך את הכיוון שמיילס דייוויס עיצב בשנות ה־80: מלודיות פופ עם הרמוניות ג'אז ומקצבי פאנק, לצד השפעה ברורה של Brecker Brothers.
הם לא ניגנו "ג'אז עם גרוב"; הגרוב הוא חלק מהשפה הג'אזית שלהם.
הביקורת על האלבום Soulbop Band Live הדגישה את היכולת של ההרכב לשנות הילוך כמעט בלי מאמץ, ואת השילוב בין גישה קבוצתית לבין חופש נרחב לאלתור. וזה אולי הדבר החשוב ביותר בהרכב:האלתור אינו מפרק את הגרוב הוא ממריא ממנו.
באלבום החי משנת 2006 מופיעים לצד ברקר ואוונס: Hiram Bullock – גיטרה ושירה, David Kikoski – קלידים, Victor Bailey – בס, Steve Smith – תופים.האלבום הוקלט במהלך סיבוב ההופעות האירופי של 2004 וכולל יותר משעתיים של מוזיקה חיה. זו נבחרת כמעט אידאלית למוזיקה הזאת: בס ותופים שמחזיקים גרוב חזק, גיטרה וקלידים שמעניקים צבעים חשמליים, ומעל הכול שני כלי נשיפה וירטואוזיים – ברקר ואוונס שני קולות שונים שאינם מתחרים על אותה פונקציה.ברקר מביא חצוצרה עם התקפה חדה, ברק ויכולת להגיע לצלילים גבוהים מאוד. הוא יכול להישמע כמעט רוקיסטי בעוצמה שלו. אוונס נותן לסאונד רוחב אחר: הסקסופון שלו גמיש, מחוספס וזורם, ובמיוחד במעברים בין טנור לסופרן הוא מסוגל לשנות את צבע ההרכב.הם יכולים להישמע כמו שני סולנים, אבל גם כמו שתי שכבות באותה תזמורת קטנה.
הרפרטואר אומר הכול ב־Soulbop Band Live נמצאים קטעים כמו "Rattletrap", "Big Fun", "Some Skunk Funk", "Cool Eddie", "Mixed Grill" ו־"Dixie Hop". גם שמות הקטעים מעידים על כך שלא מדובר בג'אז מהורהר או אקדמי. יש בהם הומור, גרוב, מהירות וחוצפה.
בלמה ההרכב הזה עדיין חשוב? כי הוא מוכיח שאפשר לקחת מוזיקאים עם שורשים עמוקים בג'אז ולתת להם לנגן מוזיקה שנשמעת פיזית, חושית ורוקיסטית, בלי לוותר על האלתור והתחכום ההרמוני. וזה גם מסביר את ההצלחה הבימתית שלהם. ב־2011, למשל, Soulbop הופיע עם Medeski, Martin & Wood, שידועים בשילוב של ג'אז עם פאנק והיפ־הופ, וב־2018 הופיע ההרכב המורחב Soulbop XL עם המתופף סימון פיליפס, הבסיסט טיימור פל והקלידן אוטמרו רואיס.
הגדולה שלהם אינה בכך שהם המציאו ז'אנר חדש, אלא בכך שהם יודעים לגרום לז'אנרים שכבר קיימים להתנגש ולהישמע טבעיים זה בתוך זה. אם צריך משפט אחד לתאר אותם: Soulbop הוא הרגע שבו ג'אז מפסיק לשבת ולהקשיב לעצמו וקם לרקוד.
ג'אז בים האדום 2008 להקת Soulbop של רנדי ברקר וביל אוונס
