גוסטו מתפייט על געגוע שמחבר מקום עם דמות מן העבר. הבית הישן שקשור באהבה נסתרת בלתי מוגשמת, שנשארה טמונה אי-שם עמוק בלב. הטקסט הנוסטלגי מעט מיופיף. פרחים שקמלו, שירים שאהב כמו עיניה החומות. לא חייבים לקשט בדימויים רק כדי להתהדר במילים יפות. הערגה אליה מכאיבה ("זה הורס אותי שובר אותי") אבל הבית האחרון מקהה את השבר – "בטח טוב לך שאת שם/ וגם אצלי הרוב מושלם" משפט די סתמי שלא מתחבר – כמעט אנטי קליימקס לדברים שקדמו.
המוסיקה קליטה להפליא, פסקול מלודי וקצב שמעלים את הסיפור האישי על פסקול ידידותי למאזין ולמשתמש. אפשר להצטרף בפזמון, אפשר לרקוד בצעד ואלס. הסלסול הפריך של גוסטו אינו מעיד על מוסיקה מזרחית. זהו לחלוטין פופ אמצע מעוגל, סימטרי, כיפי. מתרפק. אני מאמין לגוסטו שככה הוא מרגיש את הבית שמחזיר לאהבה בלתי נשכחת.
גוסטו הבית ההוא הקליפ
גוסטו הבית ההוא מילים
הבית ההוא בקצה הרחוב/ גדר מסביב וגג רעפים
פרחים שקמלו מעצמם/ ושירים שאהבתי
כמו עינייך החומות/ בדד כי ידעתי/ השער נעול אל ליבך
אין יותר מקום שלם בלב/ וזה הורס אותי שובר אותי
רודף אותי זורק אותי לשם/ הגעגוע
בלילה ההוא הייתי קרוב/ אוסף את עצמי לכמה רגעים
המילים נאלמו ואינם/ ושנים שגנזתי את כל החלומות כמעט והעזתי
לבוא אל פתח ביתך
אין יותר מקום שלם בלב/ וזה הורס אותי שובר אותי
רודף אותי זורק אותי לשם/ הגעגוע
בטח טוב לך שאת שם/ וגם אצלי הרוב מושלם
ואיך זה לא אהבנו מעולם
