הצצתי לקומוניקט שהגיע עם השיר כדי להבין מה הניע את גיא מזיג לסערת הרגשות הזו (קראו מטה) השיר מספר סיפור שהתחיל ביום נפלא, ואז – רעם ביום בהיר – החבטה, הקרקע שנשמטה, החגיגה שנמהלה ב"צהלולים של בהלה" (ביטוי מקורי ייחודי), ואז התחדדות התחושה של האהבה – ביתר שאת. גם בסיטואציה הזו, מזיג נאמן לסגנונו המוזיקלי – נתיב חד כיווני של רוק ופאנק, מסלול  קצבי חסר פשרות כדי להמחיש את הדרמה.
החיבור בין הלחן, הביצוע המגיע עד פלסט (טכניקה קולית  מעבר לתחום הנורמלי) ושירת סול עצומה – משדר את התגובה הנפשית של מזיג בצורה הכי אותנטית. בעיה מסוימת: המאזין נטול המידע החוץ-שירי עשוי לקבל את השיר כשיר אהבה אנרגתי דרמטי רגיל, ללא הרקע בגינו נכתב. יש כאן שאלה לא פשוטה של הבנת הנשמע, מה שלא פוגע באיכות הביצוע עצמו.

*** גיא מזיג: "באחד מערבי החג המשפחתיים והחגיגיים קרתה לנו תאונה מצערת. חששתי שאאבד את היקר לי מכל, בתי הבכורה והיחידה באותה עת. ההרגשה הזו של כמעט לאבד ילד  מטלטלת. יש צדדים בך שקופאים ואחרים שעובדים על אוטומט. השיר הזה (הפזמון בצורתו הגולמית) נולד תוך כדי נסיעה, דהירה היסטרית לבית החולים. למזלנו זה נגמר טוב, ועם כמה תובנות. נשאר רק השיר, שנושא את המטען שילווה אותנו לעד מאותו לילה קריטי בחיינו"

אנימציית קליפ: מאור ישי וצח צנגר

ביום ראשון של השנה/ שמלה לאור הלבנה
ישבנו אז קרוב קרוב/ אומרים תודה על מה שטוב
מבושמים מתפוצצים/ והקטנים מתרוצצים
קולות של צחוק מקיר לקיר/ הרעם בא ביום בהיר
ואז לקול החבטה / פתאום הקרקע נשמטה
דממה בחדר נחתה/ כשניסיתי להביט בך
כמה אני אוהב אותך/ כמה אני אוהב אותך
אני מזכיר לעצמי שלא אשכח
החגיגה כבר נמהלה. / צהלולים של בהלה
מתארגנים בהמולה/ ומצפים לגאולה
צריך ללחוץ על הדוושה/ לפני שתהפכי קדושה
בכל לשון של בקשה/ רציתי להגיד לך
כמה אני אוהב אותך/ אני מזכיר לעצמי שלא אשכח