מבין כל הדברים שאפשר לצפות מאלבום של ג'יימס בלייק James Blake – מינימליזם מעודן, עיוותים ווקאליים מלאי כאב, ואורחים מעולם ההיפ-הופ מהשורה הראשונה – פרשנות סוציו־פוליטית מעמיקה היא כנראה לא אחד מהם. אבל כפי שמרמז השם, המצוקה הנוכחית שלנו היא בדיוק מה שהאמן בן ה־37 מנסה לעסוק בו באלבום הסולו השביעי שלו.
מסרים מטיפניים ובנאליים (“לכל אחד יש מידע אחר / אז איך נוכל להיות באותו צד?”) נשמעים בטון המלנכוליה שהוא שכלל כבר מזמן, כאחד הסמלים של סצנת האינדי־אלקטרוניקה הלונדונית.
בלייק נתפס כרציני וקודר, הןא גם חולמני, מאוהב – או פשוט מוזר לגמרי. האלבום “Trying Times” מציג את כל הצדדים של האישיות שלו, והוא נשמע בו חופשי, לא כבול לציפיות לגבי מה שהוא “אמור” לעשות ..
קטעים כמו “Death of Love”, שמסמפל את לאונרד כהן ונשמע מעט פומפוזי, מציירים תמונה של מערכת יחסים שנגררת לעבר קיפאון. מקהלת הגברים והשורות כמו “נדמה לי שאנחנו צועדים לעבר מותה של האהבה” קודרות למדי, ואולי אפילו קצת מוגזמות. לצד זה יש גם רגעים יפים כמו “Make Something Up”, שבו בלייק מנסה ללכוד במילים סדרה של רגשות ספציפיים שחומקים ממנו, לפני שהוא שואל: “למה שלא נמציא משהו?” זהו סוג של שיחה פילוסופית־אגבית שמנהלים עם אדם שמכירים טוב יותר מכולם – רגע אינטימי שנראה קצת טיפשי, אבל גם קצת עמוק.
ב -Trying Time הוא אחד משירי האהבה העוצמתיים ביותר שלו. בלייק מרים קלישאה לגובה חדש בעזרת ריצות קוליות פשוטות ומדהימות: “אני מראה כואב לעין / ואת מראה שמרפא עיניים כואבות”.
הפזמון של “Through the High Wire” מטפס אל השמיים, כאשר הפאלסטו של בלייק מעוות באמצעות אפקט מוזר, שהופך אותו לבלתי אנושי לשברירי שנייה בכל פעם. אבל מאחורי כל האפקטים, זהו שיר פופ יפה ומעורר השראה.
עיקר העניין במוסיקה של בלייק: לא רק הבסים העמוקים או הקולות המעוותים, אלא האופן שבו הוא "מכופף" את הצליל כדי לבטא את הרגשות האנושיים האוניברסליים ביותר.
האלבום השביעי שלו מציג מיטב הצדדים שלו. אולי זה לא האלבום המוזיקלי או הרגשי ביותר של בלייק, אך הוא מתאפיין בבהירות, בכנות ובעומק שהופכים אותו לתוספת מבורכת לדיסקוגרפיה שלו. למרות שבאלבום יש בהחלט רגעים חשוכים, “Trying Times” אינו מלנכולי מדי. האלבום נקשר בהומור היבש והשנון שלו, וזה גם מה שהופך את הרגעים של כנות ישירה בו לכאלה שמעוררים התרגשות.
