Singin' In The Rain ("שיר אשיר בגשם") הפך לשם נרדף למחזמר הקולנוע הקלאסי משנת 1952 שמציג את ההופעה הצוהלת של ג'ין קלי בזמן גשם שוטף. למעשה, הוא נכתב למעלה משני עשורים קודם לכן. ארתור פריד קיבל במקור השראה לכתוב את המילים כשראה מחנות התווים שלו בסיאטל אדם מעבר לחלון הראווה שלו רוקד בגשם. נסיו הרב בראון, מלחין שעבד לעתים קרובות עם פריד במחזות זמר של MGM, כתב את המוזיקה. הוא הופיע לראשונה באחד מסרטי הסאונד המוזיקליים הראשונים, Hollywood Revue 1929, והיה להיט גדול של הכוכב קליף אדוארדס.
כמה שנים מאוחר יותר, ארתור פריד, לימים מפיק של MGM, רצה להגדיל את ההכנסות מהמילים של השיר. הוא הזמין את בטי קומדן ואדולף גרין לבנות מחזמר סביב שיריו, שהפך לסרט Singin' In The Rain עם ג'ין קלי, יחד עם דבי ריינולדס ודונלד אוקונור, קלי, ביצעה את נאמבר הריקוד המפורסם הזה שטוף גשם בסרט במשך יומיים תוך שהיא נאבקת עם חום גבוה. מיתוס ותיק טוען שהגשם היה מורכב מתערובת של מים וחלב כדי לוודא שהגשם מצטלם היטב, אבל קלי ייחס את האפקט לתאורה אחורית חכמה.
הקליפ של השיר מהסרט בימוי ג'ין קלי עצמו וסטנלי דונן, הוא שהפך את הריקוד של ג'ין קלי לאייקוני". קלי סיפר: "הקונספט היה כל כך פשוט שנמנעתי מלהסביר אותו לברנז'ה באולפן למקרה שלא הצלחתי לגרום לזה להישמע טוב. . העבודה האמיתית על השיר נעשתה על ידי הטכנאים והצלם המסכן שהיה צריך לצלם כאת ל המים האלה. כל מה שאני הייתי צריך לעשות זה לרקוד".
בבריטניה השיר היה ללהיט הנמכר הגדול של 1952, אבל Singin' In The Rain לא היה קלאסיקה מיידית. צופי הקולנוע עדיין זמזמו את שירי המחזמר הפופולרי של קלי מהשנה הקודמת, An American In Paris, שלקח את פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר. Singin' In The Rain קיבלה רק שתי מועמדויות בטקס של השנה שלאחר מכן.
ג'ין קלי Singin' In The Rain
